להתחיל מחדש- פרק אחרון (לאחר שנה). סוף חלופי לאחר שהבנות ביקשו סוף יותר קיטשי :)

כול המזוודות של סאם היו ארוזות; החדר שלה היה ריק כעת מבגדים, חפצים, ספרים ומחברות. כול המצעים שלה היו דחוסים במזוודה אחת, והחלק שלה בחדר נראה עכשיו ריק וקר.
זה היה היום האחרון שלה בפנימייה, וטקס סיום השנה לשכבה שלה בדיוק הסתיימה. סאם ישבה על מיטתה והתבוננה בפעם האחרונה בקירות החדר הלבנים, בחלון שהראה דרכו את מדשאות הפנימייה וכול התלמידים שרבצו עליו בשעמום ובבטלה. היתה אווירה של שמחה מהולה בתחושת סוף מרירה; סאם היתה מדוכדכת לחשוב שהיא תעביר את שלושת החודשים הבאים בפאלם ספרינגס עם אימא שלה וקלינט.
היא הרגישה ריקנות מסוימת והבטן שלה התהפכה באי נעימות בשעה שישבה במיטתה והביטה דרך החלון. הפנימייה היה הבית שלה במשך השנתיים האחרונות; היא הרגישה שייכת לפה, אהבה ללכת במסדרונות בית הספר ולדעת שיש לך מקום פה, שהקול שלך נשמע, שאת לא חסרת חשיבות…
ועכשיו העתיד היה מעט לא ברור לסאם. אמנם היא התקבלה לאוניברסיטת ניו-רק והיא עמדה להתחיל ללמוד שם בסתיו אבל העניין לא שימח אותה, זה אף גרם לה להרגיש עוד יותר מדוכדכת.
אימא שלה עמדה לאסוף אותה עוד שעתיים מהפנימייה כדי להחזיר אותה הביתה אז לסאם היה זמן לשרוף עד שהיא וקלינט יגיעו.
היא יצאה מהחדר והתהלכה במסדרונות של המעונות; כמעט כול הדלתות של החדרים היו פתוחים וניתן היה לראות דרכם את הבנות מתארגנות לחזור הביתה, אורזות את הבגדים שלהן והחפצים שלהן, כולן היו במצב רוח מרומם וכולן התרגשו לקראת הקיץ שהגיע.
סאם יצאה מבניין המעונות החוצה כדי להתיישב על אחד הספסלים והבחינה בקלואי שוכבת על הדשא וקוראת ספר אבל היא לא ניגשה אליה; שתיהן התרחקו בשנה האחרונה כמעט לגמרי ובקושי החליפו מילה אחת או שניים. סאם התחילה לבלות יותר ויותר עם טראביס בקר ואף עמדה ללמוד איתו בניו-רק בסתיו; הוא נפרד ממנה לאחר טקס הסיום וחזר הביתה מיד לאחריו.
סאם התיישבה על אחד הספסלים והמשיכה להתבונן בכול התלמידים שהתרוצצו על המדשאות או נפרדו מחבריהם כדי לחזור עם הוריהם שבאו לאסוף אותם.
"סליחה? את נראית לי מוכרת ממקום כולשהוא, אני מכיר אותך?" לפתע היא שמעה קול מוכר מאחוריה.
סאם הסתובבה בתנועה חדה לעבר הקול וראתה את דין לידה, מחייך את אותו חיוך מקניט ושובבי. עיניה התעגלו בהפתעה וללא מחשבה נוספת, היא זרקה את עצמה עליו וכרכה את זרועותיה סביבו, מהדקת אותו חזק אליה; דין איבד שיווי משקל מעוצמת החיבוק של סאם ושניהם נפלו אחורה על הדשא. דין צחק.
סאם ניתקה ממנו כשהיא יושבת מעליו והוא שוכב תחתיה על הדשא צוחק מתגובתה, "מה אתה עושה פה?!" היא שאלה אותו מיד. "אין לך טקס סיום בחמש?"
"מה עם נשיקה קודם?" הוא שאל אותה. "בחור צריך קצת סוכר לאחר כמעט שנה של יובש…" הוא הוסיף.
פעם האחרונה ששניהם התראו היה בקיץ כשדין בא לבקר אותה בפאלם ספרינגס למשך חודש.
סאם חייכה ורכנה אליו ונישקה אותו; היא התגעגעה אליו כול כך בשנה האחרונה, זה היה כמעט גיהנום לעבור כול יום מבלי לגעת בו או לנשק אותו או לראות את פניו המחייכות במסדרונות הפנימייה. הם המשיכו לתקשר זה עם זה בטלפון אבל חוץ מזה הם כמעט ולא התראו.
שניהם הזדקפו לישיבה וסאם נשארה יושבת בחיכו. הוא קירב את פניו אל שלה ונישק אותה שנית ועכשיו בלהט; ידיו אחזו במותניה וידיה של סאם החזיקו בפניו כשנשיקתו העמיקה יותר ויותר והרגישה את גופו של דין מגיב אל שלה מידית.
"את חושבת שיהיה אכפת לאנשים אם נעשה פה בדשא סקס?" דין שאל אותה לאחר שסאם ניתקה ממנו ושניהם התנשמו.
"אולי קצת…" סאם ענתה.
"זה לא נחשב לנקודת זכות כולשהוא העובדה שלא קיבלתי כלום כבר כמעט שנה?" הוא שאל וחפן את פניו בצווארה.
"אמרתי לך שלא אכפת לי שיהיה לך רומן עם אחד הבנים בפנימייה כדי לספק את הצרכים שלך, לא?" סאם הקניטה. דין למד בפנימיית בנים.
"ג'ורג' לא זרם איתי בעניין הזה…" הוא אמר לה ושפתיו מצאו פיה שוב וכמעט נשכו אותה מרוב תשוקה.
"איזו אנוכיות…" סאם מלמלה אליו וניתקה ממנו שוב כדי להתנשם. "אנחנו נותנים פה הצגה טובה לאנשים…" היא אמרה לו והבחינה בכמה תלמידים נועצים בהם מבטים.
"צריך לתת להם משהו לדבר עליו לפני שיעזבו את הפנימייה, לא?" דין שאל.
סאם התרחקה ממנו מעט והתיישבה על הדשא; דין נישק לצווארה ולא הרפה.
"דין, אתה כמו ילד חרמן," סאם אמרה לו כשהוא המשיך להצמיד אותה אליו.
"אני בן 18," הוא אמר לה. "מה את חושבת?"
סאם צחקה והדפה אותו.
"אז את לא עומדת לפצות אותי על החודשים האלה?" דין הביט בה בהשתאות.
"לא בדשא של הפנימייה, מול חברי הכיתה שלי," היא ענתה.
דין נאנח והביט סביב; לפתע הוא קם מהדשא, תפס בידיה של סאם והעמיד אותה בתנועה אחת.
"יש לי משהו להראות לך…" הוא אמר לה, אחז בידיה והתחיל לגרור אותה אחריה.
"כן?" סאם הופתעה והלכה אחריו.
דין פסע בין התלמידים לעבר מגרש החנייה, הוא כמעט דילג מרוב התלהבות; הוא המשיך לברך תלמידים שהכיר מהפנימייה ולא ראה אותם הרבה זמן בשעה ששניהם צעדו.
שניהם הגיעו למגרש החנייה ודין התחיל להוביל אותה בין המכוניות. לבסוף הוא עצר מול מכונית מיושנת כחולה עם תא מטען מעט מעוקם.
"מה?" סאם שאלה מבלי להבין כשהם בהו במכונית.
דין שחרר מידה של סאם והתקרב למכונית וטפח עליה, "זה המכונית שלי," הוא אמר לה וחייך חיוך גדול.
סאם הביטה בו בבלבול, "מה קרה לב.מ. וו הכסופה?" היא שאלה.
"זה היה של אבא שלי," הוא אמר. "זה שלי." הוא חייך.
"מאיפה היה לך כסף לקנות מכונית?" סאם לא הבינה.
"היה לי קצת כסף שחסכתי בעבודות מזדמנות שהיו לי בחופשים," הוא משך בכתפו.
סאם התקרבה למכונית ובחנה אותו; הצבע של המכונית היתה דהויה ואף היו שריטות קטנות על גבי הדלתות והיא ראתה שהריפודים של המושבים היו מיושנים ומעט קרועים.
"את אוהבת?" דין שאל כשסאם הציצה דרך החלון אל תוכו.
סאם לא ידעה מה להגיד. למה לדין לקנות מכונית בעצמו כשאבא שלו יכול לממן לו מכונית הרבה יותר טובה ויוקרתית?
דין התקרב אליה ושם את ידיו על מותניה והצמיד אותה למכונית והביט בה בעיניו הכחולות, "זה בשבילך…" הוא אמר לה.
"בשבילי?" סאם לא הבינה.
דין חייך חיוך עקום, "אני רוצה שתבואי איתי…" הוא אמר.
"לבוא לאיפה?"
"לכול מקום, לא משנה לאיפה," הוא אמר לה.
"דין-"
"את ואני," הוא קטע אותה. "זה תמיד היה את ואני. לא אכפת לי מההורים שלי, שיזדיינו, ואני יודע שגם את מתה לעוף מהבית אז בואי נלך!" הוא אמר לה בהתרגשות מסוימת.
סאם שתקה והביטה בו.
"בואי ניסע לים, נישן על ספסלים, נמצא עבודה מזדמנת בחוף, נצפה בשקיעה ונעשה אהבה," הוא אמר לה. "נטייל ברחבי אמריקה ונהיה ביחד…למה אנחנו צריכים ללכת ללמוד? מה את תעשי בפאלם בפרינגס במשך הקיץ? גם לי אין מה לעשות פה. אבא שלי רוצה שאעשה התמחות אצלו בעיירה," הוא נחר בבוז. "בואי נעוף מפה ביחד, נסתלק מהבית. את ואני…זה כול מה שצריך…" הוא אמר בשקט; פניו היו קרובות לשלה, עיניו היו רציניות ונוצצות מהתרגשות.
"אתה ואני?" היא שאלה לבסוף בקול מעט צרוד ורועד מהתרגשות.
"ניכנס למכונית ופשוט ניסע…" הוא הצמיד את מצחו אל שלה והידק את גופו אל שלה. "כול השנה הזאת בנפרד רק גרמה לי להבין שכול מה שמעניין אותי בחיים שלי זאת רק את…שהלימודים יילכו להזדיין, שאבא שלי יילך להזדיין- אני צריך רק אותך…" הוא חייך.
סאם קרבה אליו ונישקה אותו ברכות. כול הדברים שאמר היו כמו מתוך חלום; זה היה פרוע, ספונטאני ומרגש. היא לא ידעה מה העתיד שלה צופן בתוכו אבל היא ידעה שהיא לא רוצה להיות בפאלם בפרינגס עם אימא שלה במשך הקיץ, היא לא רוצה ללמוד בניו-רק ולהיות בנפרד מדין עוד הפעם.
"אז מה את אומרת?" הוא שאל.
סאם חייכה, הסיטה את מבטה ממנו וראתה את בניין הפנימייה מאחוריו של דין; הפנימייה שבה היא פגשה בו לראשונה, העניקה לה את האהבה הראשונה שלה ואת תחושת הביטחון שסאם כול כך היתה צריכה ואז החזירה את עיניה אל דין; דין המעורר הצרות התמידי עם החיוך המקניט ועיניו הכחולות הנוצצות שתמיד נראו כאילו הן יודעות משהו שאתה לא, דין הספונטאני, האימפולסיבי והלא צפוי, דין הבחור שעכשיו הציע לה בעצם לברוח איתו אל הלא נודע ואז אמרה,
"fuck yeah".