להתחיל מחדש -הקדמה ♥

הסתכלתי מחלון המכונית צופה בעצים שחולפים על פנינו, הרוח בחוץ הייתה חמימה, עצמתי את עיני מרשה לעצמי לנוח…יש עוד דרך ארוכה, חשבתי לעצמי , הוצאתי את הטלפון שהיה בכיסי וחיברתי את האוזניות לאוזניי הרשתי לעצמי להיסחף עם השירים…נרדמתי.
"הגענו "שמעתי קול מוכר , עיניי נפתחו לאט לאט והסתכלתי סביב מבנה גדול התנשא מולי, בחנתי כל פינה בו, מסביב היה ירוק וכל כך יפה, "פנימיית 'דנוור' " בדיוק כמו בתמונות… "איזה מקום יפה" אמא התלהבה, אבא סגר את דלת המכונית והתקדמנו בשביל לעבר פתח הפנימייה, "משפחת מורגן אני שמחה שהגעתם" חייכה האישה שהייתה מולי, שיערה היה ברונטי והיא הייתה בסביבות גיל ה-50 לחייה, עינייה החומות זהרו באושר, איפור רב הסתיר את קמטיה המעטים, היא נראתה מאוד צעירה. אם לא הייתי קרובה בשביל לראות את הקמטים שעל פנייה סבור להניח שהייתי חושבת שהיא בת 40 אם לא פחות. "אני נעמה המנהלת של הפנימייה, " הוסיפה, כן ככה חשבתי, הוריי הכירו אותה ודיברו עליי בזמן שהתקדמנו ונכנסנו לפנימייה, נגררתי אחריהם ובחנתי כל פינה , כן הפנימיה מרהיבה גם מבפנים. "אז לירון מורגן "חייכה נעמה וחשפה את שינייה הלבנות כסיד, "אני בטוחה שתיהני פה" מלא ילדים התרוצצו מפה לשם ברחבי הפנימיה ונעמה הובילה אותי לחדרי, "חדר 207 בשבילך" היא פתחה אותו והצצתי לבפנים, חדר גדול , שלוש מיטות גדולות היו מסודרות זו לצד זו וחפצים ובגדים היו זרוקים ברחבי החדר, הלימודים פה התחילו לפני שבוע כך שאני גם חדשה פה וגם מאחרת בשבוע. "ישלך שני שותפות ממש נחמדות ואני בטוחה שאתם תסתדרו," אמרה נעמה, כן הבנתי את זה לפי הדברים בחדר, הנחתי את המזוודות ליד המיטה שלי ויצאתי מהחדר, "הגיע הזמן להיפרד מההורים"
הסתכלתי על אמא ואבא וחייכתי, אמא התרגשה ודמעות זלגו מעינייה,"לא אמא" עצרתי אותה וחיבקתי אותה, "אני צריכה את זה.." אמרתי והם הסתכלו עליי כמבינים, "אני אוהבת אתכם" הוספתי, "תתקשרי אליי כל הזמן בסדר? ואם יש בעיה או משהו ישר תגידי לנו" דאג אבא, והרגעתי אותו, "אני יכולה להסתדר אבא, אני כבר לא ילדה אני בת 17," אמרתי לו, "ובשבילי תמיד תהיי בתי הקטנה " הוא התרגש וחיבק אותי, זהו זה הם הלכו…ראיתי את הרכב מתרחק מפה במורדי הכביש…הגיע הזמן להסתדר לבד ,הגיע הזמן להתחיל מחדש במקום חדש עם אנשים חדשים, כן אנשים חדשים שלא מכירים אותי.. שלא יודעים את העבר שלי, זה מה שאני צריכה.
נעמה הביאה לי את המערכת שלי שתתחיל מחר וציוד ללימודים פה. נכנסתי לחדרי החדש והסתכלתי במראה, ילדה בעלת שיער שחור שהגיע עד סוף גבה השתקפה שם, היה לה עיניים גדולות ויפות בצבע חום כהה, עורה היה שחום שזוף כזה שהרבה מתאמצים בשבילו, גופה היה חטוב מראה שכל נערה הייתה רוצה, גומה אחת הייתה על פנייה שהיא חייכה, כן חייכה…וזאת אני לירון מורגן. וזאת הולכת להיות ההתחלה החדשה שלי…בלי שהעבר ירדוף אותי, בלי שאף אחד ידע מה קרה…מה היה, זאת לירון מורגן החדשה שלא הולכת לעשות את אותה טעות שוב…וזה הסיפור שלי ,הסיפור החדש שלי.