להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 9+10

נקודת מבט עומרי:
קמתי ב7 בבוקר במיטה שלי, בחדר שלי בפנימיה. החדר נראה כמו ארמון. נכנסתי למקלחת לבשתי חולצה לבנה וגינס שחור, נעלי נייק שחורות עם סמל לבן.
יצאתי מהמקלחת ושמתי בושם של לקוסט אני זוכר שתגל אמרה שהיא אוהבת אותו. מאיה התקשרה כרגיל על הבוקר אבל סיננתי אותה. נמאס לי לשמוע את הקטנוניות שלה..
"מתי תבוא? מה אתה עושה? אתה אוהב מישהי נכון בגלל זה אתה לא חוזר אליי" עמדתי מול המראה וחיקיתי אותה. גיחכתי לשלמות של החיקוי שלה.
"אני לא מאמין שהסכמתי להתארס לה.

***
"אבא אני לא אוהב אותה! אני אתחתן עם מי שאני אוהב. הלב שלי יבחר באישה שלי לא הכסף שלה!" צעקתי עליו וניסיתי להסביר לו.
"עומרי אתה הבן שלי, אתה חי בבית שלי! אני אגיד לך עם מי להתחתן! המצב הכלכלי לא בעננים אז תיקח יוזמה ותתארס לה! זה יעזור לנו כלכלי! אבא שלה יעזור לנו עם הכסף" אבא אמר.. אבא כל מה שאכפת לו זה כסף.
"לא" אמרתי בהחלטיות. יום למחרת הוא זרק אותי מהבית. שלושה ימים ישנתי ברחוב, על הספסל. נעמה מצאה אותי ונתנה לי קורת גג. היא למדה אותי להעריך יותר את הכסף ועוד יותר את האהבה. היא הפכה להיות החברה הטובה ביותר שלי. דבר שבחיים לא היה לי, בגלל הכסף של משפחתי כולם רצו בקרבתי רק בגלל הכסף. עיוורים שרודפים אחרי הכסף זה לא הדבר המרשים לדעתי.
כמה ימים לאחר שישנתי בפנימיה ה'שמועה' הגיעה לאוזנו של אבי. הוא ביקש ממני לחזור הבייתה כדי לא לפגוע בשם הטוב של המשפחה.
הוא הפיץ שאני בכלל בפנימיה כי אני מרחם על המסכנים מה שגרם לילדים פה לשנוא אותי. הראתי להם שזה שקר, שאני כאן כי אני מבין ללב שלהם, אני מבין אותם.
***

"אני אוכיח לך בכל דרך שאני מתאים לך יותר מכולם" אמרתי וחייגתי למספר של תגל.
"מי שזה לא יהיה תנתק אני יושנת" היא אמרה בעייפות לפלאפון.
"את לא באה לבלש?" שאלתי בחיוך. מדהים שרק שיחה איתה גורמת לי לחייך.
"5 דקות אני בחדר אוכל" תגל ענתה ושמעתי אותה צועקת משמחה.
"לא ניתקת" אמרתי בחיוך וניתקתי.
יצאתי מהחדר ומהחדר ליד אדם יצא. הוא חבר טוב למרות שהוא תמיד קינא בחברות שלי עם הילדים פה.
"בוקר טוב" אדם אמר בחיוך.
"בוקר טוב ומבורך לחברי הטוב ביותר" אמרתי בחיוך והתחלתי להתחנף.
"דבר" אדם אמר בגיחוך.
"יש מצב שאתה לוקח את הקבוצה שלי רק להיום… אחת הבנות צריכה ללכת לבלש למצוא את הוריה והיא רוצה שאני אלווה אותה" אמרתי, ראו על פניו שהוא שוקל את זה.
"אין בעיה זה יוסיף לי כמה נקודות אצל הילדים" אדם אמר בחיוך וירד במדרגות… כן זה לא יוסיף לך. אדם הוא יותר שחצן, גם הוא בן לעשירים אבל ההבדל שאני כאן מרצון. אדם פה כי הוא חייב. על טעויות משלמים וזה מה שקרה לאדם.
הוא מפונק מאוד וכשהתנגדו לו הוא שלח ילדים בריונים לפתור את הבעיות שלו. הוא שבר פעם אחת לילד את הצלעות והעונש שקיבל זה ההתנדבות בפנימיה. רואים על פניו שהוא די סובל ובשנייה שהוא יוכל לעוף מכאן הוא יגיד לנו שלום ולא להתראות.
נכנסתי לחדר אוכל כשעייני סורקות את החדר ומחפשות אחרי הילדה היפה ביותר- תגל.
התיישבתי עם הקבוצה שלי והסברתי להם על החילוף החד פעמי עם אדם בהתחלה היה התנגדות אבל אז הם הסכימו.
היא נכנסה לחדר אוכל, זוהרת מתמיד. היא הייתה עם חולצה ורודה בהירה שקושרים אותה בבטן, מכנס גינס גבוה קצר עם קרעים ונעליי אדידס. בחנתי אותה מספר פעמים וחייכתי לעצמי.
היא ישבה מולי וחייכה. היה לה אודם ורוד בהיר אבל ראו אותו בכל זאת, היא עשתה כנף דק של איילינר וסומק ורוד חום בהיר. היא נראתה כמו הבנות של הקטלוג של הבנות היפות ביותר.
השיער החלק שלה היה פזור והיא עשתה פוני קטן לצד. פשוט ברבי מושלמת.
"בוקר טוב" היא אמרה בשקט ובחיוך.
"בוקר טוב נסיכה" אמרתי לה כשאחרון הילדים יצא מהחדר אוכל.
שוב זה אני והיא לבד. אני אוהב את זה.
היא לקחה קוראסון אחד ואכלה בביסים קטנים.
"תודה שאתה בא איתי, בן נשאר לטפל בשיר כי כואבת לה הבטן ולא ממש בא לי ללכת לשם לבד" היא אמרה והסתכלה על הצלחת שלה.
"אני אעשה הכל למען מי שאני אוהב" אמרתי בכנות. היא הניחה את הקוראסון על הצלחת והסתכלה עלי.
"אז למה אתה עושה את זה למעני" היא שאלה או אמרה ללא הבנה.
"כי אני אוהב אותך, את חשובה לי." אמרתי ואחזקתי בידה.
"יש לך חברה" היא אמרה והזיזה את ידה במהירות.
"ארוסה" אמרתי בשקט.
"ארוסה" היא חזרה על דבריי מנסה לעכל.
"לא מרצון, מחייבים אותי" אמרתי נואש לכך שהיא תאמין.
"אהבה בוחרים. הלב בוחר" היא אמרה ואכלה ביס נוסף.
"תקשיבי.. אבא שלי הזמין אותי למשרד שלו, היינו במצב כלכלי קשה ו…" ככה מצאתי את עצמי מספר לה את הסיפור חיי בחצי שעה.
"אז אתה מאורס כי למשפחה שלך יש קשיים כלכלים?" היא שאלה בגועל. טוב גם אני נגעלתי כשביקשו ממני. הנהנתי בראשי.
"אבל אם תתאהב" היא אמרה וניסתה לסתור את דבריי.
"אני כבר מאוהב" אמרתי.
"אם תתאהב מה תעשה?" שאלה בעודה מתעלמת מדבריי.
"אני מנסה לגרום לילדה שהתאהבתי בה להאמין שהיא היחידה אבל היא מלכת קרח, אטומה מכדי להקשיב לי" אמרתי וחייכתי אליה.
"אני לא אהיה עוד אחת שלא תזכור את השם שלה יום אחרי זה" היא אמרה, נעמדה, החזיקה בצלחת והלכה לכיוון הכיור. הניחה את הצלחת והסתכלה עליי.
"חצי שעה. אל תשכח" היא אמרה.
"השעה כבר 9… דיברנו שעתיים?!" שאלתי בפליאה. היא היחידה שהזמן טס איתה ואני לא מרגיש. אני יכול לשבת ולהסתכל עלייה בלי להשתעמם.
"אני חושב שאני מאוהב סופית" אמרתי שהנחתי את הצלחת בכיור גם.
בהיתי בה הולכת בכיף שלה במסדרון.
אני חייב להפרד ממאיה. לא משנה מה יקרה למשפחה שלי. אני לא מאבד אותה.

נקודת מבט אושר:
"מכוערת לאן את הולכת כל כך יפה?" צעקתי לתגל. אחרי מה שקרה בחדר שלי היא מתחמקת ממני כאילו אני מצורע.
"תגל" צעקתי בעצבים. אני לא יכול איתה. היא כבר בתת מודע שלי. המבט שלה כשהיא הסתכלה עלי ועל נופר נתקע לי במוח. לנשק מישהי אחרת אני לא מסוגל כבר!!!
"אמסלם!" צעקתי ותפסתי בידה. היא הסתכלה עליי באדישות ובקור.
"עם היית יכולה להקפיא אותי הייתי כבר גוש קרח "אמרתי וניסיתי לשבור את הקרח שהיה לה בעיינים.
"ניסיתי להוציא עצבים במקום אחר לא עליך. אני מצ.. מצט.. וואי הגרון שלי" אמרתי והתחלתי להשתעל. היא הרימה גבה אחת והסתכלה עליי באדישות. תהרוג אותי אלוהים אבל למה ככה?!
"סליחה.. הנה אמרתי סליחה אבל חלאס להתנהג ככה" צעקתי עליה באמצע המסדרון.
"הבאת על עצמך" היא אמרה ובאה ללכת. תפסתי בידה ומשכתי אותה אליי. כמו מוגבל החלקתי ונפלתי על הריצפה כשהיא מעליי.
"דביל" היא סיננה ובאה לעמוד.
"לא" אמרתי והסתכלתי עליה
"סליחה" אמרתי והיא הנהנה בראשה.
"רק תתרחק ממני" היא ביקשה בשקט.
"לא" אמרתי והידקתי את אחיזתי במותנה.
"אושר אני ארביץ לך" היא אמרה בצחוק מתגלגל.
"אבל תגל תסלחי לי" אמרתי בקול ילדותי.
"לא" היא אמרה באדישות… אדוניי איזה מהר היא משתנה.
"את מטריפה אותי" אמרתי נואש.
"כולן רוצות להיות כמוני" היא אמרה בגיחוך.
"תני לי ללוות אותך לבלש" אמרתי לפתע, היא הסתכלה עליי בהלם.
"בן" היא אמרה בעצבים, חייכתי חיוך מתנצל.
"אני אשם נעלתי אותו בשירותים לפני דייט עם שיר כדי שהוא יספר לי" הלשנתי על עצמי.
"אתה דואג לי?" היא שאלה בחיוך מתגרה.
"שלא יעלה לך לראש" אמרתי והיא הנהנה בחיוך.
"אפשר?" שאלתי והיא הנהנה.
"מתי הולכים?" שאלתי בחיוך, היא הביטה בשעון שלה ופערה את פייה.
"עכשיו" היא צעקה והשתחררה במהירות… רגע היא יכלה להשתחרר עד עכשיו? אז למה היא לא קמה?
"בוא כבר" היא צעקה חזרה לעמוד מולי והושיטה לי יד. תפסתי בידה ונעמדתי. רצנו לכיוון הכניסה. עומרי עמד שם מגונדר.. בטח יש לו דייט עם הארוסה המכוערת שלו.
בחיים לא התחברתי אליו, הכל מסכות אצל אנשים כאלה. השקטים ביותר הם המסוכנים ביותר.
"אנחנו מוכנים" תגל אמרה ונעמדה מולו.
"אנחנו?" עומרי חזר על דברייה והיא הנהנה.
"אושר בא גם" היא אמרה ויצאה מהדלת איתי. רק אז קלטתי שאנחנו עדיין מחזיקים ידיים.. ואני אוהב את זה.. אני לא רוצה לשחרר אותה, אני מפחד שהיא תברח לי.