להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 7

נקודת מבט תגל:
"לא בבקשה לא" אמרתי בבכי, בין נשימה לנשימה. הוא כיוון את האקדח אליי.
"בבקשה אל תהרוג אותי" אמרתי בבכי והרגשתי את הפחד בגופי, הוא חייך ולחץ על ההדק.
"הציללוו!" צעקתי והתיישבתי על המיטה.
"זה היה חלום?" שאלתי בשקט וניגבתי את פניי מהזיעה.
"תגל תפתחי את הדלת" שמעתי את קולו של בן. נעמדתי ופתחתי את הדלת.
"את בסדר? קרה לך משהו?" בן שאל ובדק את החדר, שיר נכנסה ושאלה אותו הדבר.
"כן אתמול התחילו לי סיוטים.. זה בטח יעבור" אמרתי ושללתי את דבריי שלא יחשבו שאני משוגעת. גם בבית המשוגעים הזה אני צריכה חברים.
"את תהיי בסדר" שיר אמרה וחיבקה אותי, בן הצטרף לחיבוק גם.
"איזה כיףף אנחנו כמו קבוצת תמיכה" שיר צעקה וקפצה בחיוך.
"כן בכל בית משוגעים צריך כזה" בן אמר ונשכב על המיטה הפנויה.
"נכון, במיוחד עם ילדים כמוך" שיר אמרה וקפצה לו על הבטן.
"א'חח מה אתן אוכלות שאתן כל כך שמנות" בן אמר ונאנק מכאב.
"תגידו למה אתם פה? בפנימיה?" שאלתי את בן ושיר.
"תראי את האמת לי אין סיפור כל כך קשה… אבא שלי השולט בבית והוא החליט להעיף אותי, אני לא הילדה המועדפת ואמא שלי? טוב לה אין כל כך זכות דיבור היא פוחדת ממנו.. הבריחה לפנימיה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי" שיר אמרה בחיוך.
"לכל אחד יש משהו קשה… טוב אז תורי? אמ.. אני הגעתי לפנימיה כי…" בן התחיל לדבר עצר, נשם עמוק והתחיל שוב.
"הגעתי לפה כי הייתי על סמים, מכות היו הכל למעני, המשפחה שלי במצב סבבה כזה מבחינה כלכלית, אבל התגרגרתי לסמים ואת יודעת לא מעריכים משהו עד שלא מאבדים.. ובטעות כמעט רצחתי את אחותי הקטנה כשהיא קלטה אותי מעשן את החרא הזה. באתי לזרוק עלייה אגרטל אבל אבא שלי עצר אותי. כל הלילה הייתי בשירותים, נעלו אותי. השתגעתי בלי זה, התחרפנתי. אבא שלי פתח בבוקר ואמר שהוא מצא את הסמים. הוא זרק את זה מהבית ואותי הוא שם פה, כי לא הסכמתי למוסד גמילה. נעמה אמרה שזה בסדר והביאו לי מדריך כדי להיגמל מהסמים. השתגעתי אבל אז הכרתי את שיר. היינו החברים הכי טובים. עדיין הייתי הולך מלא מכות אבל היו עוצרים אותי מלעשן ולחתוך.. אושר הגיע אחרי כמה חודשים שהייתי בסדר. כבר הייתי רגיל ללכת מכות יחסית לילד בן 10 וחצי. קולטת לקחתי סמים בגיל 9. חצי שנה. כשאושר הגיע הוא הסתבך ואני חטפתי מכות בשבילו. בגלל זה יש לי את ההכי הרבה השפעה עליו." בן אמר וחיבק את שיר מהבטן.
"אתה מדהים… אני לא חושבת שאני הייתי עומדת בזה" אמרתי בשקט.
"מה איתך מלכת קרח?" בן שאל, צחקתי מהכינוי הזה כי הוא בול עליי, קרח, קור.
"אני? טוב אני לא זכיתי להכיר את ההורים שלי… הם נטשו אותי כשהייתי תינוקת, עד גיל 6 הייתי בבית יתומים אחד לצעירים, אחרי שאף הורה לא לקח אותי העבירו אותי מבית אומנה אחד לאחר. הייתי מופרעת, הלכתי מכות, בקיצור לא הילדה שכל אמא הייתה רוצה. עברתי ב10 שנים האחרונות כבר בערך 7 בתי יתומים. זאת השביעית שלי וזה גם פנימיה השנייה בחיי." אמרתי בעיינים עצובות.
"החיים לא הכרתי את הוריי" אמרתי בשקט. בכאב. הרגשתי את הלב שלי נצבט.
"היי אנחנו נחפש אותם איתך" שיר אמרה והתיישבה לידי על המיטה בצד אחד ובן התיישב בצד השני.
"מחר ב10 אני אמורה להיות אצל בלש בשם ניסן… תבואו איתי?" שאלתי בביישנות. בחיים לא ביקשתי משהו ממישהו.
"ברורר חיים שלי!! אבל אני אצטרך לבקש מאדם המדריך שלי" שיר אמרה.
"אנחנו נצטרך לבקש רשות מעומרי.. לא תהיה בעיה אבל" בן אמר וחייך.
"תודה באמת" אמרתי וחיבקתי אותם.
"אין על מה… אבל באמת תגל את יכולה לשחרר מעט אני רוצה להגיע לגיל 18 " שיר אמרה בקול חנוק.
"נו באמת" מלמלתי ולאחר כמה שניות פרצנו שלושתינו בצחוק.
"יאללה בואו לאכול ארוחת ערב לפני שאני אוכל לאחת ממכן את הרגל" בן אמר ונעמד.
"וואוו אוכל" שיר צעקה בצחקוק.
"לאן נכנסתי?! מה אלוהים כיף לך לצחוק עליי שנתת לי אותם בתור חברים?!" הסתכלתי על התקרה והצבעתי על שיר ובן.
"חחחחחחח שקטט" שיר אמרה בחיוך ויצאה מהחדר.
"כן תגל תפסיקי להתלונן" בן אמר ושם יד אחת כל כתפי ואת ידו השנייה על כתפה של שיר.
נכנסנו לחדר אוכל כשאנחנו צוחקות על הטמטום של בן… הוא רוצה להמציא לפנימיה שם חדש.
"בן תאכל ותשתוק מאמי" שיר אמרה ודחפה לבן עוגיה לפה.
שמתי על הצלחת את המעט סלט ופיצה אחת. שיר לקחה אותו הדבר כמוני. ובן… טוב הוא ניסה לקחת את כל הפיצה על הצלחת.
"בן תעזוב כבר את הפיצות" שיר אמרה וניסתה לעצור את הצחוק.
"אבל אני רעב" בן התלונן והעמיס עוד פיצה על הצלחת.
"שמן" אני ושיר סיננו לעברו. בן התיישב ליד אושר ומצדו השני שיר ישבה. הכיסא הפנוי היה בין שיר לעומרי.
"אתה פשוט מת על החיים שלי" אמרתי בשקט והתיישבתי.
"בתיאבון מכוערים" בן צעק בשולחן.
"בתיאבון קוף" אמרתי בחיוך גאה.
"כן בתיאבון קרפדה" שיר אמרה אחריי. בן הסתכל עלינו בהלם והפנה את מבטו לאושר.
"אוי מסכן הוא נעלב" אמרתי בצחקוק.
"גברת תגל הלא נכבדה תיזהרי" בן אמר והפנה אלי אצבע מזהירה.
"אה ועומרי יש מצב אתה יוצא גבר כמו תמיד ונותן לי ולמכוערת גברת תגל שיחרור מחר מ9 עד 12?" בן שאל את עומרי.
"למה?" עומרי שאל והסתכל עליי.
"כי…" בן התחיל לספר אבל עצרתי אותו.
"אני אספר לך אחר כך " אמרתי והוא הנהן לחיוב.
"מלכה או מלכה?!" בן צעק ובא לשבת כמו מלך. אושר הזיז לו את הכיסא מעט ובן נפל על הריצפה.
"טפי כלב בן כלב!! למה?!" בן צעק על אושר שלא הפסיק לנשום.
"סעמק!! רק תגל אוהבת אותי בעולם הזה" בן צעק.
"פ'חחח מי אוהב אותך כיעור?" אמרתי וצחקתי.
"שיר יש מצב?" בן הסתכל על שיר ברחמים.
"נעעע" שיר אמרה וצחקה.
"חרא ילדים יש פה לפחות עומרי מת עליי" בן אמר והסתכל על עומרי.
"מת ממך" עומרי אמר כאילו בשיעול.
"שונא אותכם" בן אמר בכעס והתחיל לאכול.