להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 4

נקודת מבט תגל:
קמתי בבוקר מוקדם יחסית, נכנסתי למקלחת התקלחתי מקלחת קצרה, לבשתי חולצה כחולה וחצאית שחורה קצרה עם נעליי אולסטאר, מרחתי על שפתיי אודם ורוד ויצאתי מהמקלחת.
ירדתי לחדר האוכל.
המשימות להיום?
1. להתרחק מעומרי כמה שיותר… ליתר ביטחון עם באמת יש לו חברה.
2. להיות נחמדה לכל הקבוצה החדשה שלי.. בכל זאת אני ילדה חדשה.
3. בערב שתגיע החדשה להיות חברותית אליה.

נכנסתי לחדר אוכל ולקחתי את ארוחת הבוקר, והפעם היא טעימה ולא רק אכילה.
התיישבתי ליד בן, עומרי הסתכל עליי אבל עשיתי כאילו לא ראיתי.
"בן נכון?" שאלתי בחיוך.
"כן..תגל נכון?" הוא שאל והנהנתי בראשי.
"אז החלטת לרדת לעם? את מרגישה יותר טוב?" בן שאל אבל לא הבנתי.
"אחרי אתמול בערב" הוא הסביר את עצמו, חייכתי חצי חיוך.
"זה מסובך בזמן אחר" אמרתי כשראיתי שכל העיינים מופנות אלינו.
"אין בעיה" בן אמר בחיוך.
"איך בא לי ארוחת בוקר אבל אין לי כוח לקום" ההוא מאתמול בבוקר אמר.
"ומי יביא לאדון אושר הנכבד לאכול?" בן שאל בציניות.
"כמובן שהחדשה" האושר הזה נידב אותי, פערתי את עייני והסתכלתי עליו בגיחוך.
"מה?" הוא שאל לא מבין.
"סתם הצחיק אותי. שאתה חושב ככה" אמרתי בגיחוך. לפני שמתי לב הוא לקח ממני את הצלחת והתחיל לאכול את החביתה.
"תחזיר לי את זה" צעקתי עליו כשהוא הרים את הצלחת למעלה. עומרי הסתכל וראו שהוא מקנא אבל לא עניין אותי רציתי את האוכל שלי.
"אחי תקשיב.." בן אמר והתקרב לאושר. אושר התקרב ובלי ששם לב בן לקח לו את הצלחת ונתן לי.
"בתיאבון נסיכה שלי" בן אמר והניח את הצלחת מולי.
"תודה" אמרתי בחיוך והתחלתי לאכול, בסופו של דבר אושר קם לקחת לעצמו ארוחה.
יצאתי מהחדר אוכל עם בן ואושר, אני ואושר זה כמו חתול ועכבר כל הזמן רבים ולא מסתדרים.
נכנסתי לאחת הכיתות עם אושר ובן והתיישבתי על יד בן.
"מה יש עכשיו?" שאלתי את בן.
"כמו כל בוקר שעה עם המדריך שלך.. עומרי" הוא אמר בחיוך, רואים שעומרי אהוד בעייני הילדים פה. כולם משבחים אותו כל הזמן.
"מגניב" אמרתי והתחלתי לצייר במחברת של בן.
"בוקר טוב חברים" עומרי אמר והתיישב על השולחן.
"אז אתמול היה לכם יום חופשי.. חלקכם העברתם אותו בכדורגלההבנות בפדיקור מניקור שלכן ורובכם בשינה, שזה היה הכם ביותר כי היום אתם הולכים להתחיל בפרוייקט החדש שלכם" עומרי אמר בחיוך.
"איזה פרוייקט?" ילדה אחת שאלה.
"ובכן שיר הפרוייקט יהיה עליכם, תצטרכו לעשות גילויי עצמי, להכיר את עצמכם יותר טוב" עומרי אמר וענה על שאלתה של שיר.
"מתי צריך להשיג את העבודה שאני לא הולך לעשות" אושר שאל.
"חח כן אושר אתה תעשה כי אתה יכול! את העבודה תגישו בסיום השנה, בחלוקת התעודות מול ההורים שלכם" עומרי אמר ואז קלט אותי.
"מול ההורים של חלקכם" הוא תיקן את עצמו כשהוא מסתכל עליי, חייכתי חיוך מאומץ.
"מה יש? למה הוא אמר את זה?" בן שאל בשקט. לספר לו או לא?
"אני יתומה, נטשו אותי כשהייתי תינוקת" אמרתי בנשימה אחת.
"אנחנו נמצא את ההורים שלך אני מבטיח" אושר אמר בחיוך וקרץ לי.
"איך שמעת את זה?" שאלתי בשקט.
"חחח אני יושב שולחן לידך אני יכול לשמוע גם את הנשימות של בן הקרנף" אושר אמר בהתגרות לבן.
"אושר תזהרי ממני למה אני אבוא להרביץ לך מבינה?" בן אמר לאושר.
"חח די נו אני מפחדת אל תרביץ לי אני ילדה קטנה" אושר אמר בקול מפוחד של ילדה קטנה.
"אני לא מכירה אותכם" אמרתי והרמתי ידיים.
"נעע את חלק מאיתנו" בן אמר וחיבק אותי. הרגשתי שונה, הרגשתי שייכת.
לקראת סוף היום בן הלך לחברה שלו ונשארתי עם אושר.
"טוב מכוערת אני הולך דברי איתי בערב" אושר אמר ונעמד מהדשא שברחבה.
"לאן?" שאלתי והרמתי את ידי כדי לראות אותו, כי השמש סינוורה אותי.
"למקום כלשהו" אושר אמר והלך לכיוון המחששה.
"אושר" צעקתי אבל הוא לא ענה, הלכתי אחריו.
מעשה נכון או לא אני כבר לא יודעת.
הוא קפץ מעל לגדר של הפנימיה ועבר את הכביש. טיפסתי על הגדר ורצתי אחריי אושר.
עכשיו אין דרך חזרה…

אושר נפגש עם אדם מבוגר שכנראה היה בן ה- 30 לחייו, הם ישבו אחד ליד השני בפארק.
לאחר כמה דקות האיש שלח את ידו לאושר ושילם לו בחבילת שטרות אדומים שמגולגלים, אושר הסתכל לצדדים ונתן לו שקית קטנה.
בבקשה שזה לא מה שאני חושבת שזה… הוא מוכר סמים.