להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 31

נקודת מבט יוסי:
"הגיע הזמן לספר לירדן הזה את האמת, שלא אימצנו את אושר. הרי אושר גדל ברחוב הוא ברח מאיתנו. אתה חושב שאימצנו אותו רק בגלל ששלחת שומרים לשמור עליו מרחוק, היית דואג לו לאכול אבל זה לא נקרא לאמץ יוסי!" שרית התלוננה בפני כרגיל.
"אני שמרתי עליו אני האכלתי אותו בלי שהוא ידע זה יותר טוב" אמרתי באדישות.
"יותר טוב ממה?! יוסי הוא גדל ברחוב כי רצחת את ההורים שלו!" היא צעקה עליי שוב. אני שונא שצועקים עליי אבל רק בגלל שהיא בהריון אני סותם את הפה.
"עדיף שירדן יחשוב שהם אחים חורגים אחרת הוא ינסה לפגוע בתגל" אמרתי באדישות.
"האדישות שלך תהרוג אותה! את הבת היחידה שלך!" היא צעקה שוב. היא רק צועקת ומתלוננת. הגבר שיוציא ספר להבין נשים אני מצדיע לו.
"שרית לקחו לך את הילדה יומיים אחרי הלידה שלך, אחרי זה ביקשת לשלם לבלש פרטי שלא יספר לה את האמת כדי לא לערב אותה שילמתי, אחרי זה אמרת שלא אכפת לך והוא סיפר לה, ירדן גילה לה אבל בחייאת ראבק תסבירי לי מה את רוצה?!!" אמרתי בעצבים אבל לא צעקתי. שלא יגלו את האמת ויותר מזה שירדן לא יגלה.
"הבת שלך נחטפה ונזרקה ברחוב! אני רוצה שתנקום" היא אמרה בכאב.
"במשך 16 וחצי שנה יש לי נטל על הכתפיים שלקחו ממני את המלכה שלי, את הבת שלי! חיפשתי אותה בכל מקום אפשרי, הפכתי עולמות, נתתי לך לשפוך דמים של אנשים אבל רק עכשיו קיבלתי אותה חזרה והיא לא רוצה בי. אני רוצה נקמה. אני בהריון חודש שני אני לא רוצה שהבן שלי יחטף גם" שרית אמרה בכאב.
"זה כאב של אמא, אתה לעולם לא תבין" היא אמרה. כאב לי שהיא חושבת ככה.
"תגל הבת שלי! היורשת שלי! היא תמשיך את מקומי כאן! רצחתי את החוטפים שלה מי את חושבת שהחוטפים שלה?! החוטפים שלה הם.." אמרתי ועצרתי. היא בהריון זה יפגע בה.
"מי חטף את הבת שלי? דבר כבר" היא צעקה עליי.
"ההורים של אושר אסולין, בגלל זה רצחתי אותם ולקחתי את אושר תחת חסותי ככה זה הוריד ממני את האשמה, אבל בחיים לא הייתי חותם על מסמכי אפוטרופוס שאני אהיה האבא שלו" אמרתי בזלזול, לא זלזול באישתי, אלא באושר, בהורים שלו.
"הוא לא אשם שהורים שלו כאלה" שרית אמרה והתיישבה על הספה לידי.
"במשך שנתיים את היית בדיכאון, ניסית להתאבד, רצית למות, בכית וזעקת לשמים. לא יכולתי לספר לך ולהעיר את כל הזכרונות הכואבים האלה כשהם כבר נרפו ממך מעט" אמרתי והחזקתי בידה.
היא הנהנה ונישקה אותי.

נקודת מבט תגל:
חזרתי הבייתה עם עומרי, הוא בא לאסוף אותי. אני ממש לא הולכת לספר לו מי הם ההורים שלי, לפחות עד שאני אהיה בטוחה בעצמי.
עומרי ממעמד גבוה יחסית, יש לו כסף הוא מסודר, אם הוא או המשפחה שלו יגלו עליי או על משפחתי הוא יפרד ממני באותה שניה.
הנחתי את ראשי על החלון והסתכלתי לבחוץ
בעבר כשהייתי מסתכלת בחוץ, בחלון, לאופק, המראה היה רגיל למדי אבל עכשיו במצבי.. העצים, הצמחים, הפרחים היו מהממים, אבל הדבר שהכי משך לי את העין היה המרחק.
מרחק ענקי, יכולת לזוז ללא פחד. המרחק משנה הכל.
המרחקים המימדים העצומים הכל נראה לי גדול יותר, יפה יותר, מושך לעין יותר.