להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 24+25

נקודת מבט תגל:
מכירים את זה שהרגליים שלכם קופאות במקום? שאתם רוצים משהו נואשות אבל פוחדים מהתגובה? שאתם משתוקקים למשהו אבל אתם לא בטוחים שהוא קיים? אם הוא עדיין קיים?
זה מה שקרה לי, אני עומדת מול הדלת של החדר של אושר.
מהפחד לא דפקתי עדיין בדלת, הלב שלי על 120 ודופק כמו משוגע.
הפחדים שולטים בי, בגופי, במוחי.
הפחד לסירוב, פחד ללא, פחד לאבד אותו.
ילדים במסדרון הולכים ושבים, באים והולכים, נעלמים לי בזווית העין, בכל זאת אני כאן. עדיין עומדת, מחכה ללא נודע.
הרמתי מעט את ידי ונשמתי עמוק.
דפקתי על הדלת ועצמתי את עיניי, מקווה להעלם.
"נופר אמרתי לך אני לא חבר שלך! אני רווק עזבי אותי" אושר פתח את הדלת בעצבים.
"תגל" הוא אמר בשנייה שקלט אותי, חייכתי חיוך קטן.. הוא הרגע אמר בעצמו הוא רווק.
"רווק עם לב תפוס? הלב שלך אצלי?" שאלתי והוצאתי מהכיס שרשרת של חצי לב… אני קיטשית ברמות, כל זה בשביל להחזיר אותו אליי.
"כנסי" אושר אמר בגיחוך. החדר היה בריח של וודקה וסיגריות.
על השידה ליד המיטה ועל רוב גדול של הריצפה היה וודקות ורד בולים.
"אל תתייחסי לבלאגן" אושר אמר וניקה מעט את הסלון.
"אושר שב כבר, עזוב את הניקיון" אמרתי בבקשה, את האמת רק רציתי לראות אותו, אני זקוקה לו.
"הנה אני יושב, מה רצית?" אושר שאל והסתכל עליי. המבט הזה שהורג אותי כל פעם מחדש.
"אני.. חושבת ש.." התחלתי לגמגם, אני רק רואה אותו או קרובה אליו ואני משתגעת!!
"כשתדברי כמו שצריך תבואי שלום" אושר אמר ובא לעמוד. תפסתי בידו במהירות והסתכלתי על הקיר שמאחוריו.
"אני חושבת שהתאהבתי בך שוב, אני בטוחה בזה, המגע של השפתיים שלך על שלי. ההשפעה שיש לך עליי. בחיים לא הרגשתי את זה, הלב והגוף שלי זוכרים המוח שלי לא. תגרום לי להזכר" אמרתי בהתחננות. אני תגל אמסלם מתחננת בפניו שיעזור לי לזכור אותו.
"תגל יש לי חברה, קוראים לה אור כהן, היא בת 17. אני אוהב אותה" אושר אמר והסתכל עליי.
"אבל.." אני עוד ממשיכה.
'קחי את עצמך ועופי מכאן!' המוח צעק עליי.
'תישארי ותלחמי זה לא נגמר' הלב החזיר. כמו שטן ומלאך שכל אחד יושב על כתף אחד ומנסה לקבוע את גורלי.
"לכי תגל לפני שתפגעי עוד" אושר אמר בקרירות ושיחרר את ידו.
"לא" קבעתי. נמאס לי להקשיב למוח, אני רק נפגעת ממנו.
"אני לא רוצה לשכוח ממך! תגיד שאתה לא אוהב אותי, שהמגע שלי לא עושה לך כלום" צעקתי בייאוש. רק עכשיו אחרי שאיבדתי אותך אני מבינה כמה אני אוהבת אותך.
"את לא חלק ממני יותר, אני שונא אותך על זה שהפרדת ביני לבין החבר הכי טוב שלי, אני שונא אותך כי לא בחרת בי! אני שונא את המחשבה שבכלל אהבתי אותך אני נגעל מזה!! ועכשיו להתראות תגל" אושר אמר בקרירות שוב ופתח לי את הדלת.
קמתי מהספה וברחתי משם.
איבדתי את האהבה שלי, לפני שנלחמתי בכלל.
ישבתי בחוץ על הדשא ובכיתי את נשמתי.
"הוא זרק אותך, עוד את נפלה אצלו ברשת, מסכנה שכמוך" שמעתי קול.
"מי אתה?" שאלתי את הבחור שהתיישב לידי.
"הבחור שישנה לך את החיים, ירדן" הוא אמר בחיוך והושיט את ידו.
"תשנה לי את החיים?" חזרתי על המשפט שלו.
"אושר הסתבך המשהו מסוכן אני צריך שתעזרי לו לצאת מזה" הוא אמר בחיוך. החיוך שלו נראה רע.
"איזה משהו מסוכן?" שאלתי בסקרנות. הסקרנות הרגה את החתול ובמקרה הזה אני החתול.
"סמים" הוא אמר בשקט ופערתי את פי.
"אני צריך שאת תסתנני ותוציאי אותו מזה" ירדן אמר וחייך אלי. בשביל אושר אני מוכנה אבל מה יקרה אחרי זה?
"אני לא חושבת" אמרתי ונעמדתי. הוא תפס בידי בחוזקה והושיב אותי על הדשא.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בחשש. היד שלי החליפה צבעים מהאחיזה שלו.
"אותך בעסקת סמים, אני רוצה שתגרמי לאושר למכור יותר" הוא אמר בחיוך, עכשיו אני יודעת איזה חיוך זה תחמני.