"להתאהב" – פרק 7

פרק 7 :

חזרתי מבית הספר, עבר עליי יום רגיל לחלוטין. עוד מעט חוג הצילום מתחיל, והתחלתי להתארגן.
לקחתי תיק קטן, ושמתי לתוכו את הפלאפון, מפתחות, מראה קטנה, אוזניות ואת המצלמה החדשה שלי. לבשתי ג'ינס בהיר, חולצה בצבע ורוד בייבי בהיר, אולסטאר שחורות. אספתי את השיער וענדתי עגילים ושרשרת. לקחתי איתי עליונית לבנה, מכיוון שמדליקים שם במבנה מזגן מכוון על קור, ופעם שעברה היה שם מאוד קר. לאחר מכן התבשמתי ויצאתי.
בדרך הוצאתי את הפלאפון והאוזניות שלי ושמעתי מוזיקה.
לבסוף הגעתי. התרגשתי.
"היי" אמרה לי לין.
לין היא נמצאת בחוג, כמוני וכמו כל השאר.
"היי" חייכתי.
לין החזירה לי חיוך. למען האמת, עוד לא ראיתי אותה לא מחייכת.
"זוכרת שבשיעור שעבר אני באתי בלי מצלמה כי לא היה לי, למרות שהיה צריך?" אמרתי.
"כן. אז היום הבאת?"
"כן. ההורים קנו לי ליום הולדת שהיה אתמול" סיפרתי.
"היה לך יום הולדת?" שאלה.
"כן".
"מזל טוב!" חייכה.
"תודה" חייכתי גם אני.
לפתע אריה הגיעה. היא התקרבה אלינו וחייכה.
"למי היה יום הולדת?" שאלה אריה.
"היה לי אתמול" עניתי.
"באמת? מזל טוב" אמרה.
"תודה" צחקתי.
באיזשהו מקום, קיוויתי ששאר האנשים שהיו שם לא שמעו שהיה לי יום הולדת אתמול. אני שונאת תשומת לב מיותרת.
לפתע הבחנתי בקצוות של השיער של אריה. הם היו בצבע טורקיז שהדגיש את עיניה הכחולות.
"צבעת את הקצוות?" שאלתי.
"כן, לפני יומיים" ענתה אריה.
"אהבתי" חייכתי.
לאחר חמש דקות, כולם התאספו בתוך החדר הקטן שבו המורה לצילום מסביר את המשימות ואומר את כל מה שיש לו להגיד.
"מחוץ למבנה יש חצר ושם יש צמחייה. מה שאני מבקש מכם, זה להתחלק לזוגות ולצלם פרח בזום. התייחסו לזוית אור השמש, ולזוית שבה אתם מעמידים את המצלמה. צלמו תמונה אחת בלבד" הסביר המורה.
אני לא כל כך מחוברת לילדים כאן, בכל זאת, זאת פעם שניה שלי פה ואני חדשה. לא הייתי בטוחה עם מי אני רוצה להיות במשימה בזוגות. לין הייתה עם שון. הם תמיד ביחד, הם כמו אחים. שון שומר עליה ותמיד מגונן עליה, כאילו היא אחותו. אריה הייתה עם אלירן. אלירן גם היה איתנו בחוג, ואריה לרוב נמצאת איתו ועם שאר הבנים כאן. היא מחוברת יותר לבנים מאשר לבנות, אך היא גם מחוברת לבנות באיזשהו מקום. היא סוג של טומבוי. לבסוף הבחנתי באנג'ל, היא הייתה לבד. היא הבחינה בי, והתקדמה לכיווני.
"יש לך עם מי להיות?" שאלה.
"לא. לך יש?" שאלתי.
"לא, אז אין לך בעיה שנהייה ביחד, נכון?" צחקה.
"ברור שלא" חייכתי.
יצאנו החוצה, לחצר. הצעתי שאני ואנג'ל נשתמש במצלמה שלי, כי היא חדשה אצלי ורציתי לנסות אותה, ואנג'ל הסכימה.
"טוב, בואי נמצא לנו פרח פוטוגני לצלם" צחקה אנג'ל.
הבחנתי בפרח סגול יפה שצמח על שיח והצעתי שנצלם אותו. לאחר כ-10 דקות, חזרנו לאותו החדר והראינו למורה. הוא אמר שכל התמונות היו טובות, ולפני שהשיעור נגמר הוא אמר לי ולאנג'ל לבוא אליו כשכולם כבר הלכו.
חשבתי שמשהו לא בסדר יצא בתמונה שצילמנו. בכל זאת, אני חדשה כאן, ואני לא מבינה בזה כלום, אבל הוקל לי כי הוא אמר שהתמונה שלי ושל אנג'ל הייתה הכי טובה מבין התמונות שאחרים צילמו.

"מה דעתך שגם אני אלך איתך לחוג? מה שאתם עושים שם נשמע מאוד נחמד" אמרה ליאור כשנפגשנו אצלה בבית.
"ממתי את אוהבת לצלם?" שאלתי.
"אף פעם לא התעניינתי בזה, אבל אני יכולה לנסות" חייכה.
"כן, כדאי לך לנסות" אמרתי, "מתחשק לך אולי להצתלם בחוץ?"
הרגשתי מין דחף או צורך מוזר לצלם.
ליאור הסכימה להצעתי, וירדנו למטה, לגינה שמתחת לבית של ליאור.
התכוונתי עכשיו לצלם את ליאור, כשהיא עמדה מתחת לעץ. הסתכלתי מבעד למצלמה, וראיתי כתם חום עם רגליים דקות וקוצניות. הכתם התחיל לזוז. הדבר הזה הסתיר את מה שהייתי אמורה לצלם. חשבתי שמשהו לא בסדר עם המצלמה, אבל כשהסתכלתי על העדשה, אני ראיתי ג'וק.
קפצתי מרוב בהלה וצרחתי. בטעות, הפלתי את המצלמה.
אוי, לא… המצלמה שלי נשברה. יש יותר גרוע מזה?! רק אתמול קיבלתי אותה והיא נשברה. זה כל כך יוכיח להורים שלי שאני לא אחראית.
"מה זה היה?" שאלה ליאור בבהלה.
"היה ג'וק על המצלמה!" אמרתי בתסכול.
ליאור התקרבה אליי והסתכלה על המצלמה. "היא נשברה" מלמלה.
"אני יודעת… מה אני אגיד להורים שלי?" שאלתי.

להפתעתי, ההורים שלי לא צעקו עליי, ולא כעסו עליי. אבל, לא פחות גרוע – הם היו מאוכזבים ממני. זו הרגשה כל כך רעה שאת יודעת שבן אדם קרוב מאוכזב ממך.
"חשבנו שאת קצת יותר אחראית מזה" אמר אבא.
"אני מניחה שאם את רוצה מצלמה חדשה, את צריכה לקנות בעצמך" אמרה אמא.
ברור לי שאני צריכה לקנות בעצמי. אם הפלתי את המצלמה זו אשמתי המלאה, ואני צריכה לשלם על הנזק שגרמתי. למרות שאני עדיין מאשימה את הג'וק.