"להתאהב" – פרק 5 + הרשמה

פרק 5 :

"נוי ואוסטין נפרדו סופית" אמרה אלינור בפלאפון, כשהייתי בדרך לבית הספר.
"מה, נוי סיפרה לך?" שאלתי.
"כן, היא אמרה שהוא אוהב מישהי אחרת, למרות שהוא מכחיש את זה" סיפרה, "ואם את שואלת אותי, נוי נראית כאילו היא עדיין אוהבת את אוסטין".
"הם בכלל שמרו על קשר כשהיא הייתה באיטליה?"
"נוי אמרה שלא".
"היא לא ראתה אותו שנה וחצי, והיא גם לא דיברה איתו. איך זה שהיא לא שכחה ממנו?"
"אין לי מושג, אבל אני חייבת לנתק. השיעור אצלנו צריך להתחיל עכשיו" אמרה.
"טוב, ביי" אמרתי והיא ניתקה.
הגעתי לכיתה בדיוק כשהיה צלצול, והתיישבתי ליד ליאור.
"היי, מה קורה?" חייכה.
"הכל טוב" אמרתי.
ליאור בהתה בנקודה לא ברורה, היא חשבה על משהו. למען האמת, היא נראתה נוצצת מהתרגשות.
"שמעי, אני חושבת שאני דלוקה על רוי" אמרה לפתע.
"זה שקוף עלייך" צחקתי.
"את לא חושבת שהוא שם לב, נכון?" שאלה.
"אני לא יודעת. אבל אני עדיין לא מבינה, את מכירה את רוי רק יום אחד, איך כבר הספקת לפתח רגשות כלפיו?"
"מה אני אעשה? אני לא שולטת בזה".

חזרתי הביתה, והבחנתי בהורים שלי שהיו בבית. זה מוזר, כי הם תמיד בעבודה בשעות הצהריים, כשאני חוזרת מבית הספר.
"היי" אמרתי להם.
"הו, חזרת" אמרה אמא.
"כן חזרתי".
"את זוכרת מה אמרת על צילום, לפני שעברנו דירה? מצאתי חוג צילום בשבילך, כאן, בעיר" סיפרה אמא.
"באמת?"
"כן, את רוצה להירשם?" שאלה.
"ברור" חייכתי.
אמא קמה מהספה, והתקדמה לכיוון המחשב.
"בואי" אמרה, ונכנסה לאתר של אותו החוג שדיברה עליו.
הסתכלתי באתר, ואני חייבת להגיד, מאוד התרשמתי.
לא הזכרתי זאת לפני, אבל אם יש לי משהו שאני מאוד אוהבת לעשות, זה לצלם. תמיד אהבתי לצלם. אף פעם לא הייתה לי מצלמה, אבל תמיד רציתי אחת.
גיליתי שאני אוהבת לצלם כבר בגיל 7. תמיד הייתי לוקחת את המצלמה של אבא שלי, ותמיד הייתי מצלמת את הנופים של הטבע, בכל פעם שהיינו יוצאים לטיול. תמיד הייתי מתעקשת לצלם. התרגשתי בכל פעם שהורי הציעו לצאת לטייל בטבע, כי זו תמיד הייתה הזדמנות לצלם תמונות. ההורים שלי אוהבים את התמונות שאני תמיד מצלמת.