להתאהב באויב -פרק 9 #סקר קטן#
היי.. היום אני רוצה לעשות סקר קטן על ממש הצליח בפעם הקודמת שניסיתי לעשות אותו……….
—
אז.. שאלת הסקר היא כזאת: מי היא הדמות האהובה עליכם?
—–
תרשמו בתגובות מי הדמות האהובה עליכם (:
בנוסף הנה פרק (:
———-
עבר שבוע. אנה ופיטר התעלמו אחד מהשניה, בקושי ראו אחד את השניה.
פיטר כעס על אנה ואנה הייתה מתוסכלת. רוב הזמן העבירה בגבעת הדשא. מביטה לשמים, והדמעות זולגות. זה היה יום גשום, כל הבקתה הייתה מלאה בנשים. רובן קראו ספר, או שיחקו דמקה.
מעט ישנו שנת צהריים טובה. אנה ישבה על רצפת העץ, מולה ישבה איזבל ולצידה ישבה ג'ולי.
הן נהפכו להיות שלישיה בלתי נפרדת, החברות הכי טובות. בחדר האוכל היו יושבות ביחד, לפני שינה תמיד הייתה אנה הולכת לכיוונה של איזבל ונותנת לה נשיקה על הלחי. אחר כך הולכת ומסתכלת בלול, מביטה בילד היפה של איזבל. "מחר לרובי יש יום הולדת שנה" חייכה איזבל אל הבנות. בעיניהן של אנה ושל ג'ולי נדלק ניצוץ. "מגניב! אני דואגת לעוגה!" אמרה אנה וקפצה ממקומה.
איזבל צחקה מעט. "את לא חייבת" אמרה והביטה בעיניה של אנה. "אני לא חייבת, נכון, אבל אני רוצה. יש לך את הילד הכי מתוק בעולם! ומגיע לו שתהיה לו עוגה טעימה ביום הולדת" חייכה אנה.
"מחר הילד הקטן שלי חוגג שנה…" מלמלה איזבל באושר. דמעות שמחה זלגו על לחיה.
"אווווווווו" אמרה ג'ולי. אנה וג'ולי עטפו אותה בזרועותיהן, מחבקות אותה. "תודה בנות, אתן מדהימות"
————
-יום למחרת-
אנה הלכה לחדר האוכל. היא ראתה את פיטר יושב בשולחן אחד, חדר האוכל היה ריק.
היא התקרבה אליו והתיישבה לצידו. הוא הביט בה בהבעה אטומה.
"אני מצטערת שלא סיפרתי לך על רוב" אמרה אנה בשקט, משפילה מבטה לרצפה.
"זה בסדר. התגעגעתי אליך" אמר וידו אחזה בפניה בעדינות, מרימה את ראשה של אנה, כך שאנה הביטה בעיניו של פיטר. "אני אוהב אותך" אמר. זאת הפעם הראשונה שהוא אמר לאנה שהוא אוהב אותה. בבטנה של אנה התחילו הפרפרים להתעופף לשם ולשם. עיניה נצצו, ודמעה חמקמקה של אושר זלגה על לחיה.
"אני אוהבת אותך" אמרה אנה לפיטר. גם היא אמרה זאת בפעם הראשונה. פיטר הרגיש בעננים.
הוא הביט שאין אף אחד בחדר האוכל ונשק לשפתיה של אנה בעדינות. נשיקה חלומית, כל כך עדינה, כל כך מתוקה. אנה אהבה את הנשיקה הזאת.
לאחר שהתנתקו מהנשיקה, פיטר הביט בעיניה של אנה, ואנה הביטה בעיניו של פיטר.
הפעם לא הייתה מבולבלת, היא ידעה בבירור שפיטר הוא האחד שהיא אוהבת. זה שגורם לה להיות בעננים. זה שעושה אותה מאושרת, במקום שהיא אמורה להיות עצובה.
היא מצאה קרן אור בחדר חשוך. לפתע ידיה נכרכו סביבו, מושכת אותו לחיבוק.
הוא עטף אותה בידיו, מלטף את ראשה בעדינות. לאחר כחמש דקות התנתקו, אנה קמה מהכיסא.
"טוב.. אני צריכה ללכת לדבר עם אלן (אחראי החדר אוכל) פשוט יש היום לרובי יום הולדת, וחשבתי אולי הוא יכול לארגן לי עוגה נחמדה" אמרה. תמיד הייתה ביחסי ידידות עם אלן. אלן היה בחור צעיר, בשנות העשרים לחיו. לו אנה הייתה מספרת את הקשיים שהיא חווה. אך לא סיפרה לו אף פעם עליה ועל פיטר. היא לא רצתה לקחת סיכון נוסף שיגלו אותם. "אני יכול לסדר לך עוגה. בואי" חייך אליה פיטר וקם על רגליו. הוא התחיל ללכת, ואנה הלכה מאחוריו. לאחר 2 דקות הגיעו אל חדר, בוא היה מקרר, ובתוך המקרר המון עוגות מקושטות. "תבחרי את זאת שאת הכי אוהבת" חייך אליה.
אנה בחרה עוגת שוקולד פשוטה, שקושטה בסוכריות צבעוניות. "תודה רבה, פיטר" חייכה אליו ונשקה ללחיו. היא באה לצאת מהחדר, אך הוא משך בידה הפנויה כך שפניו היו קרובות לפניה. הוא נשק לשפתיה בעדינות ושחרר את ידה.
לאחר שהתנתקו מהנשיקה, התנשפו מעט. "אף פעם לא ראיתי איפה אתה גר. נותנים לכם חדרים כאן?" שאלה אנה. "כן. חדרים פרטיים ויחסית דיי גדולים. אני אקח אותך לחדר שלי מתישהו. אני מבטיח" חייך אליה וליטף את לחיה בעדינות. עיניה נצצו. היא הולכת לראות איפה הוא לן. איפה הוא ישן, איפה הוא גר. "טוב.. אני הולכת. העוגה עוד מעט כבר תתקלקל" חייכה אליו. היא הסתובבה ויצאה מהחדר, משאירה את פיטר לבד.
—–
היא הגיעה לבקתה. מרחוק ראתה כבר את איזבל וג'ולי ליד הלול של רובי. "היי בנות" צחקה אנה. איזבל הביטה באנה שאחזה בעוגת השוקולד. "ואוו! איך השגת את העוגה המדהימה הזאת?!" חייכה איזבל באושר. עיניה נצצו.
"אז מה… רוצות לאכול אותה?" שאלה אנה. "מאוד!" אמרה ג'ולי. ממזמן הבנות לא אכלו משהו מתוק.
"הבאתי גם סכין מחדר האוכל" אמרה אנה והוציאה מכיסה סכין. היא חתכה את העוגה לחתיכות דקות. "אולי נחלק לעוד בנות בבקתה? אני חושבת שאם נפרוס את העוגה לפרוסות דקות זה יספיק לכל הבנות בבקתה" אמרה ג'ולי וחייכה. "כן" אמרה אנה וחייכה.
לאחר שסיימו לחתוך את העוגה, החלו לספור את הפרוסות. "שלושים ואחד, שלושים ושתים, ושלושים ושלוש" אמרה אנה וחייכה. "אנחנו עשרים וחמש בנות בבקתה. זה יספיק." חייכה איזבל. "בנות! בואו!" אמרה ג'ולי. תחילה נתנה אנה את פרוסות העוגה לילדות הקטנות, אחר כך לנערות, ואחר כך למבוגרות.
"ועכשיו, נשאר רק לנו להנות מהעוגה הטעימה שאנה הביאה" חייכה ג'ולי. "כן" אמרה אנה ולקחה בידה עם מפית נייר פרוסת עוגה, כך עשו גם ג'ולי ואיזבל. "זה טעים" חייכה איזבל. "בהחלט" צחקקה אנה.
לפתע פיטר נכנס לבקתה. "אני צריך את אנה" אמר. אנה נגבה את פיה שהתלכלך מעט מהעוגה והנהנה. היא הלכה אחריו, והשנים יצאו מהבקתה. "אני חושב שהגיע הזמן שתראי איפה אני גר, ישן, חי" אמר פיטר. אנה הנהנה במרץ וחייכה. הם הלכו כמה דקות ברגל, והגיעו לבקתה יחסית גדולה, בה יש בית קטן. חדר שינה, סלון, שירותים. הם התחילו להתנשק, ולאט לאט בגדיהם הורדו מהם.
לפתע פיטר עצר. "פיטר… אני מוכנה" אמרה אנה. הוא הנהן. ואז.. הם עשו את זה.
הפעם הראשונה של אנה.
תגובות (2)
תמשיכיי
יא מושלם אני מתה על הסיפור הזהההההההההה