להתאהב באויב-עונה2-פרק 2

"לא אוצה! לא אוצה!" איזבל הקטנה נופפה בידיה.
"נו רק עוד ביס קטן איזי, אחד קטנטן" אמרה אנה.
איזבל עשתה פרצוף כועס. "נו רק תגמרי את מה שיש בקערה. רק עוד קצת מרק, כפית אחת!"
אמרה אנה, מתחננת אל איזבל הקטנה ששילבה את ידיה והנידה בראשה לשלילה.
"טוב, לא צריך" מלמלה אנה והניחה את הקערה על השולחן.
היא הורידה את איזבל מהכיסא ושמה אותה על השמיכה שלה.
כעבור רגע נשמעה דפיקה קלה בדלת. "זאת בטח המטפלת" מלמלה איזבל והתקדמה אל עבר דלת הבית.
היא פתחה אותה וחייכה אל האישה המבוגרת שעמדה מולה.
"אני רוז, דיברנו בטלפון, זוכרת?" שאלה האישה המבוגרת וחייכה חיוך יפה.
"בוודאי, בואי כנסי" חייכה אנה ונתנה לאישה המבוגרת להיכנס.
"בדיוק עכשיו איזבל סיימה לאכול, היא אמורה להרדם ממש עוד מעט. אני אחזור בעשר וחצי.
תבלו" חייכה אנה ויצאה מהבית.
-כעבור 20 דקות הליכה-
"בית הקפה הישן והטוב" מלמלה לעצמה ונכנסה בפתח דלת בית הקפה.
"אנה!" שמעה את קולו של פול. "פול!" חייכה אנה וחיבקה את פול. "מה שיפית! לא זכרתי אותך כל כך יפה!" חייך פול והתנתק מחיבוקה של אנה. "אני צריכה את העבודה פול, נוכל לדבר על זה במשרד שלך?" פניה של אנה הרצינו.
פול הנהן במהירות ושניהם החלו מתקדמים אל עבר משרדו הקטן והיפה של פול.
הם נכנסו אל המשרד.
אנה התיישבה על הכיסא ופול התיישב על הכיסא מולה. "מה שלום הקטנה?" שאל פול את אנה.
"היא בסדר. מצאתי מטפלת נחמדה שגם לא לוקחת כל כך הרבה כסף שתשמור עליה" חייכה אנה.
"מה עם פיטר? הכול טוב בניכם?" שאל פול וחייך. פניה של אנה הרצינו ומבטה הפך לעצוב ומעורפל.
"זאת הסיבה שבאתי לכאן" אמרה אנה והיישירה מבט אל עיניו של פול. "הוא עזב. אני צריכה את העבודה"
אמרה אנה. "בבקשה פול" אמרה אנה והביטה בו במבט מתחנן.
"בוודאי, אין בכלל שאלה." אמר פול והתיישר בכסאו. "7000 שקל בחודש יספיק לך, כן?" שאל פול ומבטו מתחשב. "בוודאי" חייכה אנה. "תודה רבה פול, תודה" פול הנהן.
"רוצה להתחיל עכשיו?" אנה הנהנה.
-לאחר 3 שעות-
"ביי פול, אני צריכה ללכת. מחר באותה השעה , אני יודעת" חייכה אנה ויצאה מבית הקפה.
החושך עטף אותה. "אני מתגעגעת אלייך פיטר, אתה לא יודע כמה" לחשה אנה והדמעות זלגו על לחיה, משאירות שביל רטוב.
"אתה תחזור, נכון?" שאלה. אך לא קיבלה תשובה.