להרגיש איתך- 9

"אז יאללה, למה אתה מחכה?"
אני ורונן יושבים במטבח ליד השולחן, הוא אוחז בטוסט שלו ואני מנשנש פיצוחים.
"הממ?" אני מהמהם את התשובה השנונה ביותר שעולה בדעתי.
"נירו. אתה. טלפון. אני מקווה שיש לך את המספר שלה, כן?"
אני מהנהן וכמעט נחנק מקליפה של הפיסטוק שבדיוק פיצחתי.
הוא נאנח ולוקח את הפלאפון שלי.
"אתה זוכר מה אמרתי לך אז? כשחשבתי ששיקרת לי?"
בטח שכן. "הממ".
"אמרתי לך שהגעתי למסקנה שיש לי מזל שיש לי רגשות, ולכן אני לא מתבייש בהם."
אני מהנהן.
"אז…" הוא אומר, ואז מניח את הפלאפון בחיקי, "קח את זה עכשיו ותשלח לה הודעה. עד שסוף סוף יש לך רגשות," הוא מוסיף וקורץ.
אני מסתכל בפלאפון בפעם המאה אלף ואחת.
מסתכל על רונן. מסתכל על הפלאפון בפעם המאה אלף ושתיים.
ואז פותח את הצ'אט לנירו.
"היי נירו, מה נשמע?
זה דקל.
אני מתגעגע אלייך.
מחכה לראות אותך שוב.
אני לא יודע אם גם את אוהבת אותי,
אבל אני חושב שאני אוהב אותך.
אהבתי אותך עוד לפני שידעתי שיש לי רגשות,
ואת זאת שהערת לי את הרגשות מחדש.
ואני לא יודע למה לא נישקת אותי באותו ערב,
וזה ממש מחרפן אותי לא לדעת.
זה היה בגלל אחי?
או בגלל שאת לא מעוניינת?
אשמח לדעת האם יש לי סיכוי..
עכשיו כשאין לנו משימה זדונית,
את תרצי לצאת איתי לאיזה ערב רומנטי?:)
שלך באהבה,
דקל"