להרגיש איתך- 8

אני מחזיק משקולת בכל יד, מרים ומוריד במאמץ.
חושב על נירו, כמו תמיד בזמן האחרון.
לא נפגשנו שוב מאז הבוקר שאחרי הלילה שבו נישקתי אותה, ואני מתלבט אם לשלוח לה הודעה.
אני נזכר במבט שלה כשהתעוררנו באותו בוקר ביחד, במיטה שלי.
יכול להיות שהיא התעוררה אצלי כי היא לא ממש שיתפה פעולה עם האווירה הרומנטית, אז זה סירוב למשימה.
בכל אופן אני מאוד התרגשתי שהיא היתה במיטה שלי אבל, שוב, פחדתי להרתיע אותה אז אפילו לא נגעתי בה. כשהיא התעוררה היא נראתה שוב חסרת רגש עם העיניים הבוהות שלה, אבל אז היא נראתה מודאגת ואמרה שהיא חייבת לעוף.
ביקשתי ממנה את המספר שלה וכך גיליתי שכבר היה לי אותו בפלאפון. זה היה לי מוזר קצת. מאיפה יכול להיות לי המספר שלה?
המשקולות כבר נהיות כבדות מדי ואני מניח אותן ושותה מהבקבוק.
רו נכנס לחדרי. זה מעצבן אותי, אבל אני שמח על העצבנות שאני חש כי זה רגש אמיתי, אז אני מחייך אליו. "מה יש?"
הוא מסתכל עליי. "רוצה טוסט?"
"ברצינות?"
הוא מחייך קצת. "לא."
אני מהנהן. רו בחיים לא מכין אוכל לאחרים, הוא מאמין ש"מי שאוכל לבד מת לבד, ואני רוצה למות לבד".
מבטו מרפרף על פני חדרי. אין הרבה מה לראות בו. שולחן כתיבה רעוע בן אלף שנה בערך, עליו מונח המחשב שלי, מדף עם כמה ספרים, מיטה עם כיסוי של מולאן ופח קטן מפלסטיק. על הקיר מאחוריו שעון ארון מעץ כבד, ולצדו על הקיר שורה של תעודות הצטיינות מקרבות ותחרויות כושר שונות שבהם השתתפתי.
"רציתי לומר שאני מצטער, ושאני מאמין לך," הוא אומר לפתע.
אני מרים גבה. "רק עכשיו?"
חיוך קטן מבליח בשפתיו. "אני באמת רואה שהשתנת, דק. כאילו, זה באמת נראה כאילו פתאום יש לך רגשות. ראיתי אותך צוחק אתמול. זה היה כל כך הזוי שנשפכה לי כוס קולה על המכנסיים."
אני צוחק. "כן, זה ממש הרגשה טובה לצחוק."
הוא מחייך שוב. "ואתה חושב שתמשיך לחלום את החלומות האלה, עכשיו שיש לך רגשות?"
"וואלה, אני באמת לא יודע. אני מקווה שכן." בחיים לא הייתי מאמין שאגיד את זה, אבל זה נכון. בגלל נירו.
אני מתגעגע אליה. כאילו חתיכה גדולה מהלב שלי נשארה אצלה.
אני מפחד כל כך לשלוח אליה הודעה, לנסות ליצור איתה קשר, אבל אני באמת רוצה את זה.
"בגלל נירו?"
אני מופתע שהוא שם לב, ואז לחיי מתלהטות כשאני נזכר באיזה סיטואציה הוא מצא אותנו.
"כן.. בגלל נירו."
הוא מחייך חצי חיוך ומתקרב אליי, וכעבור רגע אני עומד משותק כשזרועותיו של אחי הקטן כרוכות סביבי בחיבוק.
אני חושב שבחיים לא חיבקו אותי.
אני מנסה לזרום עם חיבוקו אבל זה יוצא לי גמלוני בטירוף, זרועותיי מתנופפות מאחוריו, לא יודע מה לעשות בהן.
כשהוא מתנתק מהחיבוק אני נאבק להחזיר לעצמי את שיווי המשקל ואני נבוך בטירוף אבל יש לי הרגשה נעימה בלב.