להרגיש איתך- 7

אני מפחד להתמקד במה שאני מרגיש, ואז אני קולט שגם הפחד הזה הוא רגש.
אני מסרב להאמין. לא הגיוני שזה עד כדי כך מהיר. ניסיתי כבר שבועיים ולא קרה כמעט כלום. איך זה הגיוני..
ואז אני מסתכל על נירו. "את עזרת לי." רגש כלשהו, חזק כל כך שהלב שלי כמעט מתפוצץ, ממלא את החזה שלי, ואני פשוט לא חושב. אני מתקרב אליה, מושיט יד אחת אל עורפה ועוצר לרגע באמצע הדרך אל פניה, מחכה לאישור.
היא מסתכלת בעיניי בחשש. "אני חושבת שזה רע, דקל," היא אומרת, ואני נזכר במשימה שלנו.
אני מתרחק קצת. "את מרגישה שזה רע או שאת חושבת בגלל המשימה שקיבלנו שזה אמור להיות רע?"
היא מסתכלת עליי, בוחנת את פניי. "אני לא מרגישה שזה רע."
אני ממהר להשתיק אותה ומכסה את פיה בשפתיי. כל הבפנוכו שלי נמס ואני בקושי עומד ברגש שמציף אותי. "אני אוהב אותך, נירו," אני ממלמל על שפתיה ונצמד אליה קצת יותר.
היא לא עונה, וזה קצת מטריד אותי אבל אני לא מסוגל להפסיק, לא רוצה להפסיק.
אני מלטף לה את השיער ואז מכריח את שפתיי להתרחק קצת משפתיה. אני נושם קרוב אליה, את הריח שלה שמזכיר לי וניל. היא לא מנשקת אותי. אני חושב שהיא לא נישקה אותי בכלל.
המחשבה הזאת גורמת ללבי להתכווץ, וזה כואב. היא לא רצתה את הנשיקה הזאת. היא לא מרגישה כלפיי מה שאני מרגיש כלפיה.
אני מרים את מבטי אליה. היא נאנחת, מסתכלת עליי בעיניה הבהירות ואני חושב שאני מזהה בהן עצב, בלבול.
"נירו? הכל בסדר? זה.. נעים לך? או.. מטריד אותך?" את השאלה האחרונה אני בקושי שואל והקול שלי יוצא צרוד.
היא פותחת את פיה לענות אבל לא מספיקה להוציא מילה.
"אני לא מאמין!" אומר קול מאחוריי.
"איזה שקרן פסיכי אתה!!"
אני מסתובב והלב שלי שוקע לתחתונים כשאני מגלה מי זה.
רונן, אחי הקטן, עומד לידינו, זרועו שלובה בזרועה של נערה יפה.
"אתה אשכרה המצאת את כל זה, נכון? עאלק בלי רגשות, עאלק חלומות.. אתה פשוט מתגנב בלילה כדי לצאת עם בנות, אה?" הוא מביט בי במבט מאשים ואני לא יודע מה לומר. אני נבוך וחושש ומבולבל, ואני אמור להיות כל כך שמח שאני מרגיש את כל אלו אבל אני בעיקר מתוסכל מכך שאני לא יכול לענות לו אוטומטית, בלי הרגשות שמבלבלים את השכל שלי.
אני משפשף את עיניי. "לא שיקרתי לך."
אני רואה בעיניו דמעות לרגע אבל הוא ממצמץ במהירות ומעלים אותן. "הלוואי ולא היית אחי," הוא אומר. "הלוואי שהייתי מאומץ. או שיותר טוב, אתה היית מאומץ".
הוא מושך את חברה שלו איתו וממלמל לה משהו באוזן.
ואז הוא מסתובב שוב. "אתה יודע על מה רציתי להתייעץ איתך? אז, באותו ערב שהמצאת לי את הסיפור המחורטט הזה?? רציתי להתייעץ איתך לגביה," הוא מחווה בידו על חברתו היפה ומתקרב אליי. "היא מצאה חן בעיניי והתלבטתי אם לנסות להתחיל אותה או שאני סתם אצא אפס.
אבל אתה יודע מה? אחרי שאמרת לי שאתה חסר רגש, פתאום ראיתי הכל אחרת, אתה מבין? אמרתי כזה, וואלה, לאח שלי אין רגשות, איזה מזל שלי יש! החלטתי לא להתבייש ברגשות שלי, אתה מבין? הלכתי אליה ככה ואמרתי לה מה אני מרגיש. ותראו אותך," הוא מסתכל עליי בשאט נפש, "נמרח על בחורה אחרי שאמרת לאח שלך הקטן שאין לך רגשות, שאתה בחיים לא התאהבת במישהי!!" הוא ממש צורח ואני נבוך בטירוף.
אני מרגיש רע, כאילו באמת שיקרתי לו, למרות שאני יודע שאמרתי לו את האמת. אני בעיקר מרגיש רע שנתפסתי על חם, שהוא ראה אותי מנסה לנשק בחורה שדחתה אותי.
אני מסתכל על נירו והיא חושקת את שפתיה ומביטה באחי הקטן.
ואז אני מבין.
היא ראתה אותו שם!
בגלל זה היא לא נישקה אותי חזרה!
המחשבה שאולי נירו כן אוהבת אותי משמחת אותי בטירוף, ואני מוצא את עצמי אומר, "אמרתי לך את האמת, רו, אני פשוט הצלחתי היום בפעם הראשונה להתחבר שוב לרגשות שלי. בזכות נירו." אני מחייך אליה. היא מסתכלת עליי לרגע בלי שום תגובה, והבטן שלי עושה סלטה מרוב מתח, ואז היא מחייכת אליי בחזרה, חיוך קטנטן.
הוא מעביר את מבטו בינינו, נאנח ומסתכל עליי. "טוב, לא יודע, דק.. אני כבר לא מאמין לך."
הוא מסתובב ומוביל את חברה שלו בהמשך השביל, הרחק מאיתנו. אני מתבונן בגבו המתרחק.
נירו מגששת אחר ידי ולוחצת אותה, ואני מפחד לעשות משהו טיפשי שירתיע אותה, אז אני מסתפק בזה.