להקת רחוב-פרק 30

להקת רחוב-פרק 30 :-)
״טוב אני עולה למעלה סדרו פה!״
אמרתי והשארתי אותם עם כל הבלאגן.
הוצאתי את הלפטופ ונכנסתי לסקייפ אף איד לא מחובר חוץ מכמה ידידים וידידות ואז קיבלתי שיחה.. מכריס?!
עניתי ״מה קורה סופ?!״ אמר
״בסדר מה חדש אצלכם??״ אמרתי ורק אז הבנתי שגם אמילי מאחוריו
״סופייי!!״ צעקה ״נחשי מה?!״ אמרה
״מה״ שאלתי והיא נישקה את כריס :(
"חזרנווו!!״ אמרה. רגע !!אני לא צריכה להיות מבואסת ישלי את אדמונד ;)
״מזלל טובב!!״ צעקתי כריס היה מופתע מהתגובה שלי ״איך ההופעה הייתה?״ שאלתי
״וואי מעולה את לא מבינה כמה קהל היה !!״ אמרה סופי והוסיפה ״נו ומה חדש אצלך!?״ אמרה
״אממ יש לי חברר!! את חייבת להכיר אותו!!״ צעקתי ראיתי את המבט העצוב של כריס אבל הוא ישר החליף לשמח מגיע לו שיכאב לו! הוא התנשק מולי עם אמילי!! ״שלחי תמונה שלוו!״ אמרה אמילי לא היה לי בכלל תמונות שלו של עכשיו רק שהוא לפני המייקאובר ״טוב אבל עכשיו הוא השתנה!״ אמרתי ושלחתי להם תמונה שלו ״באמת?״ שיכבה הגבוהה והנחשבת אדמונד היה של וצעק לי שלום ואז הבנות שהיו איתו צחקו עלי אמרה אמילי צוחקת כריס צחק גם
״הוא השתנה עכשיו הוא עשה מייקאובר״ אמרתי ״כן בטח״ צחק כריס
״טוב בייי״ ניתקתי הם עצבנו אותי סגרתי את הלפטופ וחשבתי כמה דקות
טוב אני ילך לביקור אצל חבר שלי!
הוא בטח כבר חזר מהמשחק.
התלבשתי בגופיה שחורה עם שורט מנומר וכפכפים שחורות ושמתי כובע בצבע שחור פיזרתי את השיער ולקחתי את הטלפון ירדתי למטה וראיתי שהכל מסודר מחאתי כפיים ״כל הכבוד.. טוב הלכתי!״ טרקתי את הדלת וברגע שיצאתי קפאתי היה קריר ביוחד מה שלא מתאים עכשיו אמור להיות חם טוב יש ימים;) המשכתי ללכת והתחראטתי ששמתי גופיה היה ממש קר דפקתי בדלת של אדמונד ואמא שלו פתחה
״שלום! אפשר את אדמונד״שאלתי
״אדמונד עדיין בפארק משחק״ אמרה
״אה טוב:(״ אמרתי וירד לי כל המצח רוח. ׳אולי אני ילךלפארק גם ככה אין מה לעשות׳ חשבתי והחלטתי שכן אני ילך.
כשהגעתי היה קר יותר מהרגיל אפילו היו ברקים הרגשתי שכבר עומד לרדת גשם מרחוק ראיתי את אדמונד עם החברים שלו הם בדיוק סיימו נופפתי לו והוא אפילו לא שם לב אלי הוא שוב דיבר עם הבלונדה הזאתי :/ התקרבתי אליהם והם בדיוק נכנסו לאוטו
״אדמונדד!!״ צעקתי אך בדיוק האוטו התחיל לנסוע ונשארתי שם לבד מרחק של חצי שעה מהבית הרגשתי על הפנים
רציתי לרצוח מישהו ״בוםם״ נשמע זה היה ברק שפגע בעמוד חשמל הכל ניהיה אפל העננים האפורים חיסו את השמיים ופתאום בבת אחד ירד גשם חזק עמדתי שם לבד החבר שלי הרגע נסע מפה ואני עם גופיה שיורד גשם
בהחלט יום נאחס:( הוצאתי את הפלפון מהכיס ונחשו מה נכבה! איזה מזל!
זהו זה היום הכי גרוע בחיים שלי אני צריכה ללכת חצי שעה עד הבית שלי שיורד גשם חזק ואני עם גופיה!!
טוב אין ברירה התחלתי ללכת והגעתי לכביש הראשי המשכתי ללכת עם ראש מורכן שמעתי צפירות הסתכלתי אחורב משאית עברה בשיא המהירות ממש לידי והשפריצה עלי מים עם בוץ
״תודהה באמתת!!״ צעקתי עם ידים לשמיים כבר מהייאוש התחילו לרדת לי דמעות המשכתי ללכת מלוכלכת בבוץ עם דמעות ומעדתי מאבן נפלתי על הריצפה ולא יכלתי לקום כל הכוחות הזלו ממני פשוט נשארתי שוכבת על הריצפה בוכה מלוכלכת כואב לי!!
אנשים חלפו על פני ואני מילמלתי קללות שמסתכלים עלי ברחמים כאילו אני משוגעת.
שמעתי צפירה ומכונית נעצרה ליידי בחור שנראה בשנות ה20-25 לגילו יצא משם ״צריכה עזרה״ כל כך כאב לי שלא היה אכפת לי הושטתי לו יד והוא עזר לי לקום הוא הכניס אותי למכונית
״תודה״ אמרתי ״ בבקשה איך קוראים לך?״ שאל והתחיל לנסוע ״סופי״
״בת כמה את?״ ״16״ עניתי
״מה עשית שם לבד״ אמר ורק אז קלטתי הוא לא שאל אותי איפה אני גרה וזה בכלל היה הכיון לצאת מהעיר הלב שלי דפק חזק מלחץ ״אממ..התבלבתי..במקום״ מילמלתי עבר חתולה בדרך והוכ עצר בברקס וחשבתי לעצמי זאת ההיזדמנות פתחתי את הדלת של המכונית וברחתי משם רצתי ורצתי אני אפילו לא יודעת בכלל לאן רצתי וגם לא מעניין אותי העיקר הרחק ממנו ומהמכונית שלו.
נעצרתי בשום מקום מתנשפת הסתכלתי לאחור לא היה סימן לאף אחד ואז סקרתי את הסביבה יש ליידי כביש והכל חול פשוט חול וחול ואדמה..
לאן אני הולכת אין לי פלפון אין לי כלום אני אבודה פשוט אבודה!!
כאב לי הרגליים הראש הייתי צמה ורעבה הרגשתי עוד יותר עצובה שנזכרתי למה בכלל הגעתי למצב הזה אדמונד!! והלב שלי בכלל על 200 בגלל האיש הזה המפחיד הזה.
לאט לאט הרגשתי כבר שאני נופלת על הריצפה והעיינים שלי נעצמות…