להציל את עמית -פרק 3 (16+)

נ.מ עמית
אבא שלי חוקר את המצב ואז מחייך.
״אני בטוח שלא קרה כאן מה שאני חושב,הרי אתם כמו אחים ויש למיתי חבר.״ הוא מחייך חיוך רחב. אני לא רוצה לעצבן אותו,הוא רק אכאיב לי יותר.
״כן,בידיוק.״ הקול של יונתן אומר מאחורי.
״טוב אז אני מצפה לראותכם בארוחת בוקר.״ הוא אומר לנו בקול הנעים שלו,אבל רק אני יודעת שאם אני לא אגיע בול בזמן,אהיו לי עוד ״פצעים בלי כוונה״.
הוא מסתובב ויורד במדרגות.
״הוא היה קצת מוזר.״ יונתן חופר לי בראש.
אני מתעלמת ממנו והולכת לחדרי.
אני שומעת את צעדיו אחרי.
״מה אתה רוצה?״ אני אומרת בלי להפנות אליו מבט.
״הוא לא זה שמכה אותך נכון?״ אני מסתובבת אליו. הוא נשען על הקיר והשרירים שלו בולטים לי לעין. ממתי הוא כזה שווה? אבל אני לא יכול לתת לו לראות דרכי.
״פששש מה נראלך?! מה אתה מטומטם?!״ אני מנסה לצחוק אבל זה יותר יוצא כמו להיחנק.
״אני לא טיפש עמית.״ הוא רואה דרכי וזה לא טוב.
״זה חבר שלי טוב? הוא זה שעושה את זה. ישלו בעיות כעס.״ אני מתיישבת על מיטתי.
הוא בפתאומיות מתיישב לידי.
״באמת?״ אני נשכבת אחורה על המיטה ונושמת עמוק.
״כן! גילית את סודי. שמח עכשיו?״
הוא נשכב לידי.
״תאמיני לי שאני אגלה הרבה יותר מרק הסודות שלך.״ הוא אומר לי בקול עמוק וסקסי.
אני מפנה אליו את ראשי. הוא נראה כמו פסלים ששמים במוזאונים מרוב יופתו.
״אתה מפלרטט איתי?״
״למה שאני אפלרטט איתך? את שמעת אותו לא? אנחנו כמו אחים.״ הוא מצחקק ומלקק את שפתיו.
״טוב אז סיימנו פה? אני צריכה להתלבש.״ הוא מיד קם מהמיטה.
״ואני צריך להוריד בגדים.״ הוא מחייך לי חיוך ערמומי ויוצא לדרכו.
אבל לפני שהוא יוצא מחדרי הוא אומר
״את יודעת? בואי נעשה עסקה,את עושה כל מה שאני אומר לך לעשות החופש ואני לא אגלה להורייך כלום, מה את חושבת?״
״ממש לא. מי אמר שאתה לא תעשה את כל הדברים שאני אומרת לך ושאני לא אספר להורייך?״ הוא מחייך.
״טוב אז נעשה תורות. שבוע את שבוע אני. סבבה סיסטר?״ הוא אפילו לא מחכה לתשובתי לפני שהוא יוצא.
אין לי בעיה להגיד לו מה לעשות.