להציל את עמית -פרק 2 (16+)

נ.מ יונתן
אני קם בשש בערב במיטתי. כוס עמאק ישנתי יותר מידי. הייתי צריך להגיד למירי על הסוד של עמית. אני קם מהמיטה ויוצא מחדרי. אני צריך להתקלח,דחוף. אני לא רוצה שההורים שלי יגלו שהייתי שיכור מהתחת.
אני הולך במזדרון לשירותים. אני מנסה לפתוח את הדלת אבל היא נעולה. טוב מאוד שהמנעול דפוק. אני בועט בלדת והיא נפתחת.
״יש כאן מישהו!״ אני שומע את הקול הצורב של עמית. וואלה אני באמת שיכור מהתחת.
התריסים של המקלחת סגורים אבל הלוואי עלי שלא היו.
תמיד נמשכתי לעמית,כל אחד יגיד שהיא יפה. אבל אני ראיתי בה הרבה יותר מרק יופי.
הדרך שבה היא תמיד הלכה עם הידיים בתזוזה תמידית,איך שכל פעם שהיא אוכלת אוכל טעים היא גונחת בהנאה,שהיא קמה היא תמיד עם גולגול מבולגן וסקסי ואיך שיש לה נמשים שלא רואים עד שמתקרבים קרוב קרוב.. קיצר משיכה.
״כן שמתי לב.״ אני הולך לכיור ומוציא את המברשת שיניים שלי.
״צא מפה עכשיו!״ היא צועקת אבל המים טובעים את הכל שלה. כמה נחמד.
״תכנית מלכת השלמות,זה הבית שלי ואני יכול להיות איפה שמתחשק לי.״
״אוי לך זד-״ היא מתחילה להגיד אבל עוצרת את עצמה.
״להזדיין?״ אני גומר לה את המשפט המטומטם שהיא רצתה להגיד.
״אני לא מקללת. לא כמו ילדים סתומים כמוך,זה סתם מראה על חוסר השכלה״
״אני בטוח שאת עם הכי הרבה השכלה שיש,את אפילו אל יודעת אם מישהו מרביץ לך או שסתם נכנסת בשולחן.״ אני מזיז את המברשת בין שיני. אני שומי את התריס נפתח בחוזק וקול של מגבת משומשת.
אני כל כך רוצה להסתובב ולתפוס קצת מגופה,אבל היא בחיים לא תדע את המשיכה שלי אליה.
חס וחלילה.
אני רואה בהשתקפות במראה אותה מעוטרת במגבת.
״למה אתה כל כך מגעיל אלי? מיקודם לא היה לך אכפת ממני,מה קרה בכדי לשנות את זה?״
היא חוקרת אותי היטב.
״אני רגיל אלייך.״ אני אומר עם פה מלא בפסטה.
״אז הרגיל שלך קצת מגעיל יונתן.״ היא באה לכיור ונעמדת מאחורי. החזה שלה נוגע בגבי.
אני אתנהג כאילו שזה לא מדליק אותי בכלל.
״זוז.״ היא אומרת לתוך צווארי.
״לא באלי,סורי מלכת השלמות אבל לא הכל הולך לפי מה שאת רוצה.״ אני יורק את הפסטה לכיור.
״אני לא סובלת את השם הזה. די לקרוא לי ככה.״ היא דוחפת אותי לצד ולוקחת מברשת.
״אבל זה האמת. כל מה שחשוב לך זה להיות מושלמת״ אני מחזיר את המברשת לפי.
אני רואה איך שהמילים שאמרתי משפיעות עליה כי היא מסתובבת ממני.
״הי״ אני מוצא אותי נוגע לה בגב.
״אני מצטער טוב? אני פשוט עוד קצת שיכור ואת יודעת קצת…חסר השכלה״. אני צוחק והיא מיד מסתובבת.
״אני רוצה שבחיים לא תזכיר את מה שראיתה.״ היא אומרת ובמקום להראות לי כמו סתם ילדה בת 16 היא נראת לי כמו אישה. יש בה את הבגרות הזאת בגלל כל מה שהיא עברה.
״את נותנת לו להכאיב לך. למה?״ אני יורק את הפסטה האחרונה שהייתה בפי ושותף את הפה.
היא טובלת את המברשת שלה בפסטה.
״זה לא עניינך.״ היא מכניסה את המברשת לפה.
״עמית,אני מכיר אותך מגיל אפס וזה לא הפעם הראשונה שאני רואה סימנים כאילו.״
אני מוריד את החולצה.
היא מסתכלת על המראה מאוד עמוק ומצחצחת שן שן בריכוז כבד.
אני מוריד את הגינס.
״פליז אל תתערב,אתה לא יודע את הכל.״ היא יורקת לתוך הכיור.
״אני לא צריך לדעת את הכל בכדי לדעת שזה לא בסדר.״ אני שם לב שהעיניים לה מתרכזות בנקודה אחת. והיא מתחת לפופיק שלי.
היא רואה שאני תופס אותה והיא מסמיקה. היא מסתובבת ולוקחת את הבגדים שלה.
״אני יודע איפה הסתכלת.״ אני אומר בזמן שהיא פותחת את הדלת.
״אוי יונתן,זה לא שלא תפסתי אותך בוהה לי בחזה או במאחורה המון,כנראה שאנחנו שווים.״
היא מחייכת לי חיוך מעצבן ויוצאת.
אני עוקב אחריה החוצה בכדי להחזיר לה את במשפט מכאיס.
אני רואה אותה עומדת מול אביה. הוא בוהה במצב ומבין מה שקרה. אני יודע שהוא מגרש משהו שונה לגמרי.
״זה לא מה שאתה חושב.״ אני אומר.