להציל את עמית-פרק 16 (16+)

נ.מ יון
זה היה בלילה,אני קם מקולות חזקים מחדרה של מיתי.
אני מהר רץ לחדרה בדאגה ומוצא אותה מכניסה דברים לתיק.
"מה את עושה?" ישלי הרגשה שאני יודע,אבל אני הולך לקוות שהיא לא תעשה את הדבר הכי רע שהיא יכולה לעשות לי.
"רציתי להשאיר לך פתק." מיתי אומרת בזמן שהיא זורקת את החולצה האחורנה לתוך התיק.
היא לא מסתכלת עלי,לא סימן טוב.
"את לא עוזבת." אני דורש.
"יון,זה מסובך,אני אסביר לך פעם הבאה." היא סוגרת את הריץ רץ על התיק וזורקת אותו על הריצפה.
"אני בא איתך." אני מתקדם לעברה והיא לוחקת צעד אחורה.
"לא,תשאר פה ותישמור על כולם."
"מיתי! אל תעשי לי את זה!" אני מתקרב אליה והיא מהססת עם צעד אחורה.
"מיתי..אל תפחדי ממני" אני מגיע אליה ומושיט לה יד.
היא לא לוקחת אותה.
"יון,אני צריכה לעשות כמה דברים ואני צריכה שתישאר פה." היא מסתכלת לבעד החלון מסננת את נוחכתי.
"אני-הולך-איתך." אני מאייט כל אות לעט. היא לא נוטשת אותי עוד פעם.
"יון! אתה לא מבין?!אתה לא יכול לבוא! זה משהו שאני צריכה לעשות לבד!" היא מנסה לא לבכות ונושכת את השפה התחתונה שלה.
"מיתי,אני לא רוצה להיות בילעדייך."
היא עוברת אותי והולכת לאיפה שנעליה ומתחילה לחבוש אותם.
"מיתי" אני מזכיר לה שאני פה.
"לחקתי לך את כל הבקבוקים שהחבאת במגירה וסכינים בחדרך,אתה לא חותך יותר לא אכפת לי מה." היא מכניסה את רגלייה לנעליים.
"מיתי" אני מתקרב אליה.
"תישמור על אמא וגולי טוב? תזכיר לתום שאני הלכתי לטובתנו,אני אציל אותנו בסדר?"
היא מסיימת עם המנעליים ועוברת למראה,היא עושה קוקו.
"מיתי." אני מתייצב מאחוריה עוד פעם. אבל היא עדיין לא מקשיבה.
"יון,לך לישון ואל תספר לאף אחד שעבתי עד הלילה תספר לילדים ותנשו למצוא תירוץ בסדר?"
היא הולכת למגירה ומוציא איפור.
"מיתי!" אני צועק והיא מפילה את האיפור.
"יון! שקט! ישמעו אותך!" היא יוצאת למסדרון ובודקת.
"אני-לא-יכול-בילעדייך." אני נשאר במקומי המום.
"טוב אני צריכה לרוץ,תישמור על עצמך טוב?" היא לוחקת את התיק ומתחילה ללכת אבל לא לפני שאני תופס לה את היד.
"אני בא איתך."
"אתה נשאר פה."
"לאן את הולכת?"
"לא אומרת." היא מסתכלת לי ישירות לעיניים. העיניים היפיופיות שלה בולטות וזוהרות אפילו בלילה.
"למה."
"כדי שלא תמצא אותי." היא אומרת בכנות.
"אני צריך אותך."
"הם צריכים אותי." מיתי מתקרבת אלי ומנשקת אותי,חזק.
"תורידי את התיק." אני מתפרק מהמגע שלה,יודע שהיא לא תהיה שלי לעוד המון זמן.
"אני צריכה-"
"את צריכה עכשיו להגיד לי שלום." אני מוריד לה את התיק מהיד ונשכב אחורה על המיטה.
"יון."
"מיתי,תני לי לפחות לגעת בך." אני נושם עמוק מחכה לתגובתה.
היא מורידה את חולצתה ועולה מעלי.
לשונה נכנס לתוך שלי ואני מחזיק אותה במותניים.
"תורידי את המכנס."
היא מיד עושה זאת,ישלה חזייה ותחתון ירוק,צבע מדהים על העור העדין שלה.
"נשקי אותי מיתי."
היא עולה עלי בחזרה ואומרת.
"אני" היא מנשקת לי את הצוואר
"אוהבת" היא מנשקת אותי יותר למטה בבית החזה.
"אותך." היא מגיע לפופיק ונושכת לי את העור.
אני נאנח בקול,המגע שלה עושה לי רגשות שלא ידעתי שיש לי.
אני מיד הופך אותה על גבה.
"אני שייך אלייך את יודעת?" אני מנשק את צווראה והיא גונחת בהנאה.
"יון,אני הייתי שלך מאז ומתמיד." היא מושכת בשיערי.
"את תתקשרי כל יום?" אני מנשק אותה יותר למטה בבית חזה. אני שומע את הפעימות לב שלה ממגעי.
"אנסה,נראה אם המצב אתן לי."
"מי לוקח אותך?" אני מנשק אותה בעיגול החזה והיא נושמת חזק.
"זה לא משנה." היא ממשיכה לשחק לי בשיער אבל אני מיד קם.
"מיתי,זה הדבר הכי חשוב."
"מזה משנה?" היא מחייכת.
"תגידי לי."
"אמיתי." אני נזכר במילותיו של שלמי. פאק.
"את לא נוסעת איתו." אני קם ממנה.
"אני כן." היא נשענת קדימה מופתעת מתגובתי.
"הוא החבר הקודם שלך נכון?" אני נשען על הקיר בוהה בה.
"מזה משנה? יון אין לי זמן לזה." היא יורדת מהמיטה והולכת לעבר החולצה שלה.
"את לא הולכת לפני שאנחנו גומרים את השיחה." אני תופס את ידה.
"יון,אם כל הכבוד אתה לא אומר לי מה לעשות ואתה לא יכול להחזיק אותי ככה!" היא מעיפה את ידי ושמה עליה את החולצה.
אני מתבונן במעשיה עדיין בשוק.
"לכי." אני לוחש.
היא מסתובבת מהר.
"מה."
"עופי לי מהעיניים לפני שאני אחזיק אותך אחורה." אני נושם חזק,אני נותן לה לברוח. אני לא מאמין שאני עושה את זה.
"יון" היא מתקרבת אלי.
"עופי,לפני שאני אשנה את דעתי." אני חייב לשים את ידי על הקיר בכדי להחזיק את עצמי אחורה.
היא מבינה שאני אומר אמת ואז רצה לשים את המכנסיים ויוצאת מהחדר עם נעלייה בידה והתיק על הכתף.
אני יודע שזה הפעם האחורנה שאני אראה אותה לעוד המון זמן,אבל אני יודע שאני אעשה מה שהיא ביקשה. היא סמכה עלי ואני לא אאכזב אותה.
אני הולך אחורה ומתיששב אחורה,עדיין יש את הריח שלה על המיטה,של פרחים.
מיתי שלי,מה אני אעשה בישבילך?