להציל את עמית-פרק 14

נ.מ יון
השעה שתיים בלילה,אני יושב מול הבריכה,נושם את האוויר הקיצי.
הבקבוק וודקה לידי עוזר להרגיע את הפחדים שלי.
כמה אנשים שבורים בבית הזה?
אני יודע שזה מה שאני צריך לעשות,להציל כל אחד.
אני שם את הבקבוק לשפתי ושותה,הטעם צורב לי את הלשון אבל אני מחייך.
הדבר היחיד שמרגיע אותי זה אלכוהול.
אני מוצא את העיניים שלי נזגרות והמבט שלי מסתחרר.
פעם הבאה שאני פותח את עיני,אני בוהה במיתי ישנה.
היא ישנה חזק,אז היא לא שומעת אותי שר.
"sing me to sleep" אני שר מהשיר האהוב עלי.
אני מתיישב על האדמה,כוס עמאק איתי!
אני שובר את הבקבוק על הריצפה ממשיך לשיר את השיר.
אבל איכשהו מיתי לא קמה,תודה לאל.
אני מסתכל על השברים של הזכוכית ומרים אחד גדולה.
אני חרא,אני לא שווה כלום,הייתי צריך להציל אותה ממזמן!
אני מקרב את הזכוכית לידי וחותך את עורי,זה כואב ומספק.
אני רואה את הדם יוצא מעורי,זה מרגיש כמו הדבר היחיד שיש לי כוח עליו בחיים.
אני ממשיך ככה ושומע את הקולות של השיר בראשי.
אני נשכב על הריצפה "sing me to sleep"
אני אומר וסוגר את עיני.