להציל את עמית-פרק 13 (16+)you and i

נ.מ עמית
אני קמה באמצע בלילה עטופה בתוך ידיו של יון. הנשימות הרכות שלו על צווארי,מרגיעות אותי טיפה מהסיוטים של הלילה.
אני לא מאמינה שאבי מכה את גולי! על מה בכלל?!
אני מסתכלת על השעון שקורא שעכשיו שלוש בוקר.
אני יוצאת מזרועתיו של יון ויצאת למסדרון.
אני שומעת דיבורים מהחדר של הורי,אני מתקרבת לדלת ומקשיבה.
"איך אתה יכול לעשות דבר כזה?! לגולי גם!" זה היה קולה של אמי,היא נשמעה עצובה..בעבל.
"היא גילתה על נדב! מה הייתי צריך לעשות?!" אבי צורח.
איך גולי גילתה על נדב?!
"פעם הבאה שאתה עושה את זה אני מתקשרת למשטרה אתה שומע?! נמאס לי לשמור על שתיקה!"
אחרי זה אני שומעת קולות של חניקה. אבא שלי חונק אותה.
"את לא תעזי אפילו! או שכולם ידעו על הבגידה שלך או יותר נכון הבגדיות שלך!"
על מה הם מדברים?! אבל לא היה לי אכפת אני הולכת לעצור אותו! הוא מאכיב לאימי!
אני נכנסת לחדר ורצה לעבר אמי.
אבי מחזיק אותה בפוזיציה של חניקה ואני שומעת את הקולות שלה מנסה לנשום.
"עמית! צאי עכשיו!" אבי צועק,אפילו לא אכפת לו שאני רואה את המעשה הפלילי שלו.
האמת,זה לא הפעם הראשונה שאבי מכה את אמי. הוא מכה את כולנו אבל אותי הכי המון. הוא עדיין מאשים אותי על נדב.
:לא!" אני תופסת את ידיו ומסנה להוריד אותם מצווארה של אמי.
אני מרגישה ידיים על גבי,מחזיקות אותי אחורה.
"מיתי! עופי,אני יסדר את זה!" יון צועק ודוחף אותי אחורה.
אני מפנה לו את המקום והוא מצליח לדחוף את אבי מאמי.
היא הולכת אחורה ותופסת כמה נשימות.
"פעם הבאה שאתה נוגע בה או באף אחד אחר אתה מת,אתה מבין?!"
יון צועק על אבי.
"אל תאיים עלי! שאני אספר להורים על השימוש שלך בסמים או יותר נכון מכירה שלהם?!"
הפה שלי נפער.
מה. ממתי יון עושה סמים אן אפילו מוכר אותם?! אני בקושי מצליחה להוציא נשימות.
יון תופס אותי ואת אמי ומוביל אותנו מחוץ לחדר.
"יון שלי,הצלת אותי אני מודה לך,אבל אל תספר לאף אחד אני אסתדר" אמי מלטפת את פרצופו של יון.
אני מחזיקה את הדמעות בפנים. אמי לא צריכה לראות אותי חלשה,אני צריכה להיות חזקה בישבילה.
היא נכנסת לחדרי ונשכבת על המיטה.
"מיתי..אני יכול להסביר" יון אומר בקול עמוק וזהיר.
"אני לא יכולה יותר." אני מתיישבת על הריצפה.
"את יכולה לבכות,זה בסדר." הוא מתשייב לידי ומלטף לי את היד.
"אני לא יכולה יותר איתך,או אף אחד." הוא עוצר את מעגלי ידו.
"מה." קולו רועד.
"אנחנו עוברים יותר מדי ואתה ממש לא הולך להיכנס לתוך זה,זה יותר מדי וזה דברים פרטיים של המשפחה."
"מיתי,אנחנו משפחה." הוא נושך את השפה התחתונה שלו.
"אנחנו לא,אתה לא רוצה להיות חלק מהמשפחה שלנו."
"די! די לדחוק אותי לצד! אני פה ואני אשאר פה,לתמיד."
"אל תפתיח לי דברים שאתה לא תקיים! מי במוח הנכון ארצה להישאר במשפחה המושגעת הזאת?!" אני קמה
"אני פה ואני לא הולך לשום מקום,לא אכפת לי מה את אומרת."
אני מתרפצת בבכי. אני מכה את ידי בראשי,הכל באמשתך הכל באשמתך!!
יון תופס את ידי ולא משחרר.
"תשחרר אותי." אני לוחשת בזעם.
"את לא תכאיבי לעצמך."
"תשחרר אותי!!!" אני צורחת כל כך חזק שגולי ותום רצים לבחוץ החדרים שלהם.
יון סובב אותי והרים אותי.
"אם אתה לא מוריד אותי עכשיו,אני לא אדבר איתך יותר אני נשבעת!"
אבל הוא לא הקשיב לי והלך למטה במדרגות.
"לא אכפת לי." הוא יוצא מהבית והולך לכיוון החווה.
"יון בבקשה,תן לי ללכת"
הוא לא עונה ונכנס לתוך החווה.
הוא משכיב אותי על העשב אבל לא משחרר את ידי.
עם יד אחרת שהוא לא מחזיק אותי בה הוא פותח את הקופסא עם סמיכות.
שהיינו קטנים תמיד היינו ישנים פה ומספרים סיפורים מפחידים,אז תמיד שמרנו פה סמיכות.
הוא מוציא את המסיכה האהובה עלי,היא כחולה עם פרחים ירוקים.
הוא מכסה אותי ומשחרר את ידי.
"אל תזוזי,או שאני אחזיק אותך אחורה."
"יון,שחרר ממני,אל תכנס לתוך זה."
"אני כבר בתוך זה." הוא אומר בזמן שהוא נשכב על האדמה.
"אני אוהבת אותך."
"את יודעת שאני אוהב אותך אפילו יותר."
סגרתי את עיני וישנתי שינה בלי חלומות רעים.