להיות נאהבת פרק 7 ♥

מהפרק הקודם:
מהחדר, השארתי אותו פתוח, "צריך לסגור לירון ב.." אשלי התחילה להגיד וקטעתי אותה."בסדר…" חייכתי והתעלמתי והמשכתי ללכת, לא יהיה לי אכפת אם מישהו יכנס לשם בטעות..

לפרק:
מהנקודת מבט רגילה של לירון:
יצאתי מהמקלחת עם מגבת עליי,נעמה ואשלי לא היו בחדר לשמחתי הטלפון שלי צילצל, הופתעת מי כבר מתקשר אליי, 'אמא' היה רשום על הצג מה פתאום אכפת לה ממני ,החזקתי את האייפון ובהיתי בו כמה שניות, עניתי לבסוף, "חשבתי שכבר לא תעני" אמרה אמי מהצד השני, "בסוף עניתי.."
"איך שם מאמי?" שאלה, "מושלם" אמרתי בציניות, טוב אבל עדיף מלהיות בבית, "אני שמחה.." היא אמרה והיה שקט, "טוב..הממ אמא קוראים לי יש לי ארוחה אני הולכת בי .." שיקרתי בלי לשמוע את תגובתה, דמעות התחילו לרדת מעיניי שמעתי קול של מישהו ניגבתי את הדמעות והסתובבתי, שון עמד שם מסתכל עליי מופתע, הופתעתי גם מאוד מה פתאום הדלת סגורה לעזעזל?! יש לי מגבת עליי! שיערי רטוב ואני בלי איפור אוי באמת, "מה…" התחלתי להגיד בלחש,
"אוי אני מצטער שהתפרצתי ככה!" הוא הסתובב מיד, "זה הממ בסדר (?)" "פשוט הממ נעמה ואשלי…חיפשתי אותם ודפקתי כמה פעמים בחדר ואף אחד לא פתח אז.." "אה כן הייתי במקלחת…הן יצאו" כמובן הוא רוצה לראות את נעמה ואשלי…:(
"אני הממ ילך עכשיו …" הוא התקדם, הוא הסתובב אליי חייך ויצא משם, החזרתי חיוך מבוייש ופרפרים החלו להתרוצץ בבטני,

מנקודת מבט של שון:
דפקתי בדלת זמן רב אף אחד לא פתח, אבל שמעתי רעש מבפנים, אוף למה אני צריך לקרוא לנעמה ואשל בכלל בגלל שגייק מתגנדר לו שעתיים מול המראה!? אוח, ראיתי שהדלת פתוחה במקצת פתחתי אותה ונכנסתי, "אני הולכת בי.." שמעתי קול נבהלתי, ראיתי אותה מולי, הנערה ההיא …השיער השחור הארוך שלה היה רטוב והגיע עד סוף גבה, היא הסתובבה אליי ועינייה בלטו, היא נבהלה שראתה אותי, הסתובבתי ישר, לא נעים מה לעזעזל אני עושה, הייתי צריך לצאת לפני שהסתובבה בכלל. אבל היא כל כך יפה…עמדה שם…
לא ידעתי מה אני עושה…שאלתי אותה איפה נעמה ואשלי ברוב חוכמתי, היא אמרה לי שהן יצאו, חשבתי מה לעשות עכשיו..ללכת !" אני הממ ילך עכשיו …" הלכתי משם במהרה.
שיצאתי ראיתי אחת מהשפוטות של נעמה עומדת ומציצה עלינו, מה יש לה לעזעזל.

מנקודת מבט רגילה של לירון :
התלבשתי יפה, לבשתי גופייה נופלת יפה כזאת בצבע לבן, וגינס תכלת משופשף ארוך גבוה, ונעליים שטוחות יפות כאלה,התאפרתי ושמעתי עוד דפיקה בדלת,
"היי"זאת הייתה ליסה, היא נכנסה לחדר וסגרה אחרייה, "את באה..?" שאלה, "כן שניה.." שמתי שפתון ורוד עדין, ובושם בקטנה ,"בואי" חייכתי ולקחתי את האייפון מהמיטה, "שון יצא מפה.."צחקה ליסה, "כן הוא חיפש את נעמה ואשלי, "יצאתי בבאסה מהחדר וסגרתי אחריי, "אהממ את בטוחה?" "דיי בטוחה כן…" צחקתי וגם היא. התקדמנו ביחד לחד אוכל,
"אמאלה הולכים להציג אותי עכשיו.." אמרתי בחשש," מה את חוששת…יהיה טוב שון ידע מי את..אלה אם כן..הוא כבר יודע… "אמרה ליסה, "אוי נו אין מצב.." "בטח גייק גילה מי את.." "גייק?" "חבר הכי טוב שלו… קצת סטויצנר כן חתיך כזה.הוא אח של אשלי.." אמרה ואני צחקתי,"לא דומים…" "את לא מבינה כמה הוא דואג לה…ושומר עלייה…ומדברים על 'החמור'" "אמרה ליסה והוא בדיוק בא מול, ליסה סידרה את השיער שלה ושיחקה עם שפתייה, מה הולך פה..אני רואה טוב….הוא עבר מולנו וחייך ,"מה קורה ?"שאל, "לא עניינך…" אמרה ליסה והתקדמה, התקדמתי אחרייה צוחקת לעצמי, "איזה ייבוש…" "אני לא אחת מהמעודדות שלך.." ליסה צחקה , והגענו לחדר אוכל, "מה הלך שם ?!" שאלתי אותה…"מה..מה הלך שם?" "אני לא עיוורת…את בג…" "שקט ניראלך! אני מכירה אותו מספיק טוב בשביל לדעת להתרחק הוא סטוצ…" "יונר אמרת לי עדיין ניראה טוב חמוד מה וראיתי איך סידרת את השיער והשפתים…" היא התחילה לצחוק, "אוי פשוט דיי "
נכנסנו ומוטי ישר התקדם לעברי מחוייך, "מוכנה שנציג אותך?" הוא חייך, אמאלה…למה אני בלחץ, "מה אני אמורה להגיד משהו …מה?" שאלתי, "לא כמובן שאם תרצי כן אבל מה שבאלך…תוכלי לספר על עצמך.." "אני אוותר.." צחקתי, "אוקיי בואי שכולם ידעו מי זאת לירון הרפר.." מוטי אמר בשמחה, והתקדם, "לירון הרפר…" שמעתי קול והסתובבתי…שון עמד שם .