להיות מקובלת 1-3
* לא כתבתי מלא זמן, לכן אני רוצה להכניס את כל הסדרה……
היי,אני רותם בת 13.5,עם עיניים ירקרקות,שיער שופע ושטני עם המון שמחת חיים. יש לי דבר אחד שהרבה דחוים ודחויות היו מתחלפים איתה בכיף…… אני מ-ק-ו-ב-ל-ת!! מי שלא מקובל לא יכול להבין מה זה באמת להיות מקובל. היחס הנערץ הזה כל כך כיפי ומשביע רצון ולפעמים,קצת מדכא למדי.
באמת ובתמים,יש רגעים שהייתי רוצה להיות דחויה חברתית כי מתחילים להתרוצץ שמועות שגויות עליי והן,מאוד מעליבות ומכעיסות אותי. התחושה הזו ממש כמו המשפט אני רוצה שהאדמה תבלע אותי בתוכה ואני אעלם מעיני כולם הבוחנות והמעצבנות שלהם. האמת,שזה קורה רוב הזמן משום שעל מקובלים הכי הרבה משוחחים והם "חדשות היום",הדבר הזה מאוד מעצבן אותי כי יש סודות שאני מספרת לחברותיי ותוך חמש דקות כל הכיתה כבר יודעת את הסוד. לי אין בטחון ללכת ולומר למשל למורג שיעל אוהבת את ניר מכייון שיש לו שיער "מרהיב" כמילותיה. אך,מדי פעם יוצאים לי פה ושם תככים קטנים של זמימות בין כולם כדי שיהיה קצת יותר מעניין בשכבה…. נכון,זה לא דבר יפה וזה מצער אותי אך,זה קורה לי מניגוד לרצוני. אף פעם אבל,אף פעם לא קרה שהקשבתי בשיעור. תמיד הייתה לי תעסוקה עיקרית שהייתי עסוקה בה כל השיעור. למשל:אני וחגית העברנו פתקים אחת לשנייה,שוחחתי בגלוי עם יוני (חברי לשולחן),הכנתי פתקי אהבה לאחותי הקטנה (גלי) החמודה וסתם עקצתי את המורה בהערות עוקצניות והלכתי להרשם. כן כן, הסדר יום הזה היה קבוע ואהבתי אותו אך,יום אחד קרה דבר שזיעזע אותי,היה לנו בוחן פתע במדעי שזהו המקצוע היחידי שהייתי "טובה" בו. נו,אז,לא הייתי ממש מצטיינת בו אבל,אם גילה המורה למדעים הייתה מתקילה אותי בשאלה תמיד הייתי עונהלה בצורה יפה וברורה שלא הייתה מביישת אף ילד ומראה לה כמה היאטעתה שחשבה שאני לא לומדת ומתעסקת בשטיות. בשיעור מדעים המח שלי התעסק "בלהקשיב",לא ממש הקשבה מלאה הרי,הייתי עסוקה בשטיות אחרות יותר נכון שטות אחרת שהייתה מכתבי אהבה לאחותי ושמאוד שיעמם לי אז גם להוריי ואז,למח שלי קצת היה זמן לקלוט חומר. גילה כהרגלה,שוב,הפתיעה אותי ושאלה רותם תני לי 3 דוגמאות לאנרגיות? אני לא ידעתי כי בניגוד,להרגלי כן שוחחתי עם יוני כי היה לי משעמם כל הנושא החדש והתחלתי לומר חה אמממ….. גילה האנרגיות הן אמממ.. אההה…. כן,ספיר תעזרי לחברתך רותם ותאמרי לה 3 סוגי אנרגיה…. כן,גילה 3 סוגי האנרגיות הם: אנרגיית רוח,אנרגיית השמש ואנרגייה חשמלית כמובן…. נכון מאוד,ספיר!!!!! צהלה גילה בשמחה וששון אך,לא משום שספיר ענתה נכון אלא,כי תפסה אותי לא מרוכזת ובקשה בחיבה מיהב המשועמם בקשה. יהב!!! צווחה גילה בקולי קולות. כן,מה? ענה יהב בשעמום. התוכל ללוות את רותם לחדר המנהל? שאלה גילה.כן,בוודאי יהב נראה שמח ועליז למדי וחשבתי שהוא שמח כי סוף סוף פטרו אותו מהשיעור המשעמם על האנרגיות. אז,רותם לכי למנהל והשארי שם עד שאני אבוא,טוב? והנהנתי בהסכמה. חשבתי שמצבי לא יכול להיות יותר גרוע אך,הוא היה הרבה יותר גרוע מכל חלום בלהות שרק יכולתי לחלום עליו בלילה. יהב עצר ליד אחד הספסלים ושאל אותי בחיבה: רותם,את אוהבת אותי???? רציתי לומר לא ברור שלא,יהב אתה לא "מקובל" וסתם קרוי "המשועמם" אז לא אבל התאפקתי כשראיתי שהוא ממשיך לדבר. אני יודע שאני לא ברמה שלך ובטוח תגידי אתה סתם "משועמם" ולמה נראה לך??? או שתמרחי אותי כמו את כל הבנים אז,בבקשה ממך תהיי אמיתית,הוא אמר בקול קטן וחלוש ביותר….. נגשתי אליו בזהירות ואמרתי לו יהב,נכון,אני לא אוהבת אותך אהבת אמת אבל,ברגע זה קבעת שאני אהיה ידידה טובה שלך עם כל הכנות שלך ולפי מה שראיתי אתה בכלל לא מדבר ומתנהג כמו אחד שמכנים אותו "משועמם",אתה הרבה יותר שווה ממה שאתה נראה. אז,לך ותוכיח לבנות שאתה חסון וגברי ותתנהג כמו "מקובל" אני אומרת לך אתה תצליח כי יש בך את הרצון בבקשה לך ותנסה להיות מי שאתה מאחורי המסכה של הפנים "המשועממות". יאללה צ'או אמרתי לו לבסוף. היה נראה לי שהוא התאדם כולו עד עמקי נשמתו ואני לעומתו,צעדתי בנחת לעבר חדר המנהל ואפילו,לא שמתי לב לצעדיי הבטוחים והשלווים שרצדו ליד חדר המנהל. ולפתע,שמתי לב שאני בחדר הממנהל על עצמו מול רון,מנהל בית הספר בכבודו ובעצמו עם החליפה הייצוגית שלו והפנים הרציניות. כן,מי את? הוא שאל החשדנות יתרה. אני רותם מז'5,רותם להביטו (זה השם משפחה שלי) אוקיי הוא אמר לי אחרי התעמקות חודרנית במראה החיצוני והמטופח שלי. ומי שלחה אותך לכאן? הוא שאל בקול רציני ביותר. גילה המורה למדעים אמרתי במהירות מופרזת. ומדוע היא שלחה אותך אליי? הוא שאל הפעם בקול ממש מעצבן לאוזן. עניתי לו באי נוחות משום שלא ידעתי לענות על תשובה שהיא שאלה אותי במהלך השיעור. אה הא,הוא אמר במבט ספקני. את משוחררת הוא אמר לי בנוחות מוגזמת. אבל,גילה אמרה לי התחלתי לומר והוא קטע את דבריי,זה בסדר גילה אומרת הרבה דברים קחי את הפתק ותתני לגילה,אוקי? הוא אמר ואני הסכמתי והלכתי חרש חרש באורך המסדרון ולפתע, גילה הגיחה מאחוריי ואמרה לי בצווחות:"מה את עושה פה? האם לא אמרתי לך להיות בחדר המנהל"? ואני עניתי לה:"גילה,רון נתן לך פתק,בבקשה (הגשתי לה את הפתק)". והסתלקתי משם במהירות הבזק. בדרך לכיתה ראיתי את יהב במבט חולמני כזה ומוזר שהיה נראה לי חשוד למדי משום שיהב הוא לא נער שמח ועליז במיוחד כמו הרבה נערים אחרים שאני מכירה….. נגשתי אליו וכך התנהלה שיחתנו:
אני:מה עניינים,יהב?
יהב:מעולה,איתך?
אני:סבבה,למה אתה כל כך שמח עליז?
יהב:למה? האם זה אסור במקרה?
אני:לא,סתם שאלה רגילה.
יהב:טוב,אני הולך לכיתה אז,ביי
אני: כן,נדבר…..ביי
וכך,הסתיימה השיחת חולין הטיפשית הזאת עם יהב שבמקרה היה מבסוט מאוד מהרגיל כי אמרתי לו שהוא לא נראה "משועמם" כמו שהרבה חושבים עליו והוא התלהב ממני כנראה בגלל זה. זה ממש מעצבן שכולם מסתכלים עלייך כאל בר מזל שמגיע לו הכל ושכולם רודפים אחרייך למשל:יניב,איתי ויובל הציעו לי כל אחד (לפחות 5 פעמים הצעות חברות) מה? זה לא מוגזם? מה הם חושבים לעצמם? אני ממש לא אוהבת את כל "החיזורים" הטיפשיים האלו של הבנים בעיקר,כי הם רק מגמגמים ולא יכולים לומר "ישר ולעניין" כמו בנות בגילי. צריך תמיד להיות עם פרצוף כזה נחמד ולהיות חביבה על כולם,על הזה והזה והזה והזה והזה….. די כבר!!!! נמאסתם!!!!!! אתם לא מבינים,זה כל קשה??? אתם רוצים שאני אדבר איתכם סינית ולא עברית,אולי???? טוב,בטח נמאסתי כבר על כולם אז אני טיפה אשתוק ואהיה נחמדה. הנה גילה מתקרבת אליי,היא בטח רוצה לומר לי שהממוצע שלי ירד ב5% לפחות… והנה שחתי ביני לבין גילה:
גילה:היי רותם,הכל בסדר איתך?
אני: כן,הכל מצוין,למה את שואלת?
גילה:אה,כי היית נראית מעופפת קצת בשיעור.
אני:אבל,השיעור היה לפני הרבה זמן,גילה…… עכשיו הכל מעולה אצלי.
גילה:אני רוצה לומר לך שחלה הדרדרות ברמת ההשתתפות שלך,רותם ואם,לא תעלי את הציונים שלך אני אאלץ בסימסטר ב' שתעברי לשיעורים פרטניים וזה חבל משום שכשאת לומדת את מצליחה יפה מאוד!
אני:תודה על המחמאה גילה אבל,זה היה אך ורק שיעור אחד כזה כשקרה היום.
גילה:גם הציונים שלך לא מבשרים טובות גברת להביטו ואני ממש לא מרוצה מכך….!!!!!!!
אני:גילה,אני אנסה לשפר את הציונים שלי ואלמד יותר,טוב?
גילה: בסדר,רותם אני נותנת לך הזדמנות אחרונה ביי בינתיים
אני:ביי גילה,המשך יום נעים….
ואני הלכתי במהירות מגילה תוך כדי נפנוף לגילה לאות הבנה על מה שדברנו כרגע…….
הלכתי מגילה בתחושה מעצבנת של מה היא רוצה ממני ומחיי? כמה אירועים יכולים לקרות לי היום?
אני מקווה שהיום הזה לא יהיה יותר גרוע ממה שהוא כרגע……
הו שעבר לידי. הרגשתי צמרמורת. מי זה כבר יכול להיות?! חשבתי לתומי בעודי הולכת במרץ. גיליתי שזהו נבו שמלטף את כתפי. נ-ב-ו ! הוא חתיך הורס!!!!! אני מאוד אוהבת אותו. כמובן, לא אהבה אהבה, אבל אני בטוחה שיש בינינו כימיה משותפת לפחות… ראיתי שהוא רוצה לומר לי משהו, אך הוא הסס, לכן פתחתי ושאלתי באמירה סתמית:" מה קורה, נבו? משעמם היום, הא?" והוא ענה ללא היסוס :" נכון, שיא השעמום. אני חושב שעוד מעט אני "אתפחלץ" מכל האנרגיות שגילה מלמדת אותנו." ושנינו צחקנו ביחד. ואז המשכתי בסיח :" נבו, מדוע נגעתי בי?" הוא ענה בהיסוס רב:" אממ… אני… פשוט… כלומר…. כאילו.." קטעתי אותו באמצע הגמגום ואמרתי לו:" נבו, לא אכפת לי מהי הסיבה שנגעת בי, העיקר שאתה כרגע שמח". כשאני חושבת על זה השיחה בינינו קלחה נפלא והיה לי העונג לדבר עם נבו. אפילו הוא הזמין אותי לדייט. טוב, לא רשמית אבל הוא שאל אם ארצה להיפגש אתו ועניתי בחיוב. נראה לי שהוא שמח כי אחר"כ הוא חפר לי הרבה על החברים המשועממים שלו. אני לא הפסקתי לחשוב על הפגישה איתו עד ש…..
המשך יבוא…..
תגובות (2)
שלום לניצן,
קראתי את הסיפור החביב שלך, ויש לי מספר הערות (גם טובות, וגם בונות).
הראשונה, ואני בכוונה שמה אותה לפני כולן: את צריכה לעבוד על סימני פיסוק, וע משפטים בתוך מרכאות. הצורה בה את "מניחה" את הטקסט יחד עם המילים היא מאוד לא ברורה, ומבלבלת את הקורא לחלוטין.
נסי לפתוח ספר, להעתיק ממנו כמה שורות, ואז לכתוב במקום הטקסט שבספר את המילים שלך. זה מה שאני עשיתי, וזה מאוד עזר לי.
דבר נוסף: אופן הדיבור של הדמויות משתנה מפעם לפעם. לפעמים הן מדברות בשפת היום יום, ולפעמים הן עוברות לשפה גבוהה. אני חושבת שזה פוגם באופן יצירת הדמות שלך, ושאת צריכה לחשוב לפני. לדוגמה: "נבו, מדוע נגעת בי?"
אבל רק מספר שורות לפני כן הדמות הזו מדברת בצורה "סלנגית", פשוטה ויומיומית.
עוד דבר: מומלץ לחלק את הסיפור לפסקאות מידי פעם, שכן מאוד קשה לקרוא כמות מרתיעה של טקסט אדיר, ואז לפתע לרדת שורה. צריך לחלק את הטקסט במחשבה תחילה.
כשדמויות מנהלות שיחות רגילות, אין צורך לשים את שם הדמות לפני תחילת המשפט. פשוט כותבים את מה שהדמות אמרה, וכותבים לאחר מכן "אמר נבו" או "צעק נבו" או כל פעולה אחרת שמתאימה לטקסט.
העלילה שלך מזכירה לי מספר אנשים שמשוחחים זה עם זה באותו זמן (וזו אינה תגובת נאצה, פשוט אני חייבת להשתמש במטאפורה, ומיד תביני מדוע).
הדמויות מדברות, הדברים קורים, המספרת מספרת… והכל נדחף אחד בשני. יש קטע בסיפור, שכרגע אני לא מצליחה לסמן אותו ולהביא אותו לכאן, לתגובה, שבו גילה והמספרת מדברות, אבל באותו זמן את כותבת שקורים דברים ביניהן. הכל מתערבב.
נסי להקריא לעצמך את הסיפור בקול רם, כשאין מי שיקשיב לך, ולשמוע כיצד הסיפור "נשמע" בעיניי הקורא.
בקשה מוזרה, אבל אין לך שמץ של מושג כמה היא תורמת (אלא אם כן, את כבר עושה זאת, ואז אני חייבת לטפוח על שכמך).
אני מאחלת לך בהצלחה. אל תתייאשי: כתיבה היא הצעד הראשן להתפתחות.
ממני, ליסה.
תודה,
אני אנסה….