להיות מי שאני פרק 2
כבר חודש שאני ותומר נפגשים ליד העץ הגדול שמאחורי אולם הספורט, למדתי להכיר אותו והוא למד להכיר אותי וזה נכון שאנחנו שונים זה מזה אבל אנחנו גם דומים.
וזו לא תחילתה של ידידות מופלאה וגם לא תחילתה של אהבה סוערת זה פשוט אני ותומר.
המצב עם שלי נשאר כשהיה, היא כבר לא זוכרת אותי והאמת שגם אני מנסה לשכוח אותה.אולי זה נישמע לכם מוזר אבל החיים כבחורה מנודה לא רעים כל כך.
זה לא משהו שאני לא רגילה עליו, להיות לבד אחרי שעות הלימודים כשכול 'חבריי' לכיתה יוצאים לבלות אבל בזמן האחרון אני מרגישה מחנק כשאני נמצאת בבית, המצב בבית לא משהו, ההורים כל הזמן רבים ואחותי הגדולה מאשימה אותי בכול.
"אני לא יכולה איתך יותר!" צועקת אמא במטבח.
"את חושבת שלי זה קל?" משיב לה בצעקה אבא "באמת שהייתי רוצה לברוח מכאן כבר"
"תלך, איש לא עוצר בעדך!" משיבה אמא ואני מחליטה שזה זמן טוב לצאת לריצה, למרות שאני לא ממש מחבבצ ריצות.
אז אני לובשת מכנסיים קצרים וגופייה ונועלת את נעלי הספורט לי ויוצאת לדרך.
אני מוסיפה שירים לרשימת ההשמעה שלי באייפון ומחברת אוזניות השיר הראשון שמתנגן הוא שומדבר של אמיר דדון, אני מקשיבה למילים בזמן שאני רצה והדמעות זולגות ממני החוצה כי באמת לאיש לא איכפת ובאמת אין לי חבר או מישהו קרוב, יש לי רק אותי והאמת שאני כבר לא בטוחה שזה מספיק לי.
אני רצה עוד עשר דקות ואז עושה הפסקה.
"רוני?" שואל קול זר מאחוריי.
"כן?" אני עונה ומסתובבת לאדם הזר.
"את לא מכירה אותי" הוא מודיע לי אהל אני כבר יודעת את זה.
"מי אתה?" אני שואלת בחשש.
"חבר" הוא עונה.
"היי גבר!" קורא קול מוכר מאחורי הבחור הזר.זה תומר שמופיע משום מקום כהרגלו.
"תומר אחי!" עונה לו הזר "חשבתי שלא תבוא."
"אני כאן" הוא עונה לו ומחייך אליי כאילו רק עכשיו אבחין בי.
"היי" אני אומרת לתומר ופונה ללכת אך הוא עוצר בעדי.
"לאן את ממהרת רון?" הוא שואל.
"המממ…יש לי שיעורים ו…וגם.." אני ממלמלת.
"שטויות" אומר הזר "את באה איתנו."
"לאן?" אני שואלת.
"לים, אנחנו הולכים לשחות, אין כמו שחייה לילית.ודרך אגב אני שון."
אני לא יודעת אם ללכת או לא, ההיגיון אומר לי שלא, שאם אלך לא תהייה דרך חזרה ובכל זאת אני אומרת בסדר והולכת איתם.
אני ותומר הולכים מאחור ושון מוביל אותנו.
"מי זה השון הזה?" אני שואלת.
"חבר" הוא עונה בקצרה.
"מאיפה אתם מכירים?" אני מרגישה שאני חוקרת אותו, ובכל זאת שואלת.
"אין לך מה לדאוג בקשר אליו הוא בסדר." מרגיע אותי תומר.
"בסדר."
תגובות (0)