להיות מאוהבת-פרק שלוש

עיניה הביטו בבניין הרחב. עיניה מאושרות, וצחקוקים נפלטו מפיה כנגד רצונה.
היא החלה להתקדם אל עבר דלת הבניין, הלובי. לובי התיכון, שם תוכל לקבל את מערכת השעות שלה, ואת מספר חדרה. אפילו תוכל להרשם לחוגים שתרצה, וכל זה על חשבון התיכון בלבד.
לפתע הרגישה איך היא תופסת עצמאות. היא הרגישה כל כך בוגרת, למרות שהייתה ילדה, בת 17 וחצי.
לפתע הרגישה איך מרפק ננעץ בבטנה. גופה נפל על הדשא החמים וידיה תפסו את האזור הפגוע בכאבים.
מולה עמדה נערה בלונדינית, שעל פניה מבט מצטער. "סליחה! אני כל כך מצטערת.. פשוט אני מאחרת לשיעור הראשון ו-" "זה בסדר" קטעה אותה לורן וחייכה אל הנערה. "אני קלואי" אמרה והושיטה את ידה אל עבר לורן, עוזרת לה לקום. "לורן" חייכה לורן. "את חדשה כאן?" שאלה קלואי בעניינות והשתים החלו מתקדמות אל עבר לובי התיכון. "כן, יומי הראשון כאן. אפילו לא הספקתי להגיע אל הלובי" חייכה לורן.
"בגללי" מלמלה קלואי בעצב. לורן צחקה מעט. "זה בסדר. אינך צריכה לעשות מזה סיפור כה גדול."
חייכה אליה. הן נכנסו אל בלובי, ונשימתה של לורן נעצרה בהתפעלות. "ואוו" מלמלה. עיניה סקרו את המקום היפייפה, האצילי כל כך. הכל נראה כל כך יקר. קלואי הביטה בלורן וגיחכה מעט. "כך גם אני הייתי שראיתי את הלובי בפעם הראשונה" הסבירה. "איך אמצא את עצמי? הכול כל כך גדול ומפואר כאן"
אמרה לורן והביטה בקלואי בדאגה. "אל תדאגי. את תקלטי את המקום הזה מהר מאוד. אני אחרי שבוע כבר ידעתי איפה כל מקום" הרגיעה אותה קלואי בחיוך. "עכשיו בואי, נברר באיזה חדר את לנה, ומה מערכת השעות שלך" אמרה קלואי ואחזה בידה של לורן, גוררת אותה אל עבר הקבלה.
"היי סיסיליה" חייכה קלואי אל עבר האישה הצעירה שעמדה בקבלה. "זאת היא סיסיליה, את יכולה לדבר איתה על הכול. היא באמת מדהימה. בנוסף לכך, היא הפקידה" לחשה קלואי ללורן.
"היי מותק" חייכה סיסיליה אל עבר קלואי, ועיניה עברו אל עבר לורן, בוחנות אותה.
"חדשה?" חייכה סיסיליה אל עבר לורן. "זה כל כך בולט?" חייכה לורן חיוך ציני. "בוודאי, רואים שאינך מכירה כאן אף אחד, חוץ מקלואי, וממני" צחקקה סיסיליה. "שם?" שאלה . "לורן סמית' " חייכה לורן. סיסיליה הקלידה משהו במחשבה והמהמה לעצמה. "כן, הנה את." היא הדפיסה דף, והוציאה מהמגירה שהייתה לידה מפתח. "זה המפתח, מספר החדר שלך זה 151. הנה מערכת השעות, את תתחלי ללמוד כבר ממחר.
אם את צריכה עזרה במשהו, או שיש לך שאלה, את יכולה לפנות אליי, ואם אני לא בקבלה, אז את יכולה לפנות למוניק, שבדרך כלל מחליפה אותי בימי שני וחמישי" חייכה והעבירה לידה של לורן את המפתח.
",בהצלחה מותק" חייכה סיסיליה. "אני יודעת איפה החדר שלך. בואי" אמרה קלואי. והשתים התחילו מתקדמות אל עבר המדרגות.
"אני בטוחה שתהני כאן. זה תיכון האומניות הטוב בעולם, שלא תחשבי אחרת" חייכה לעברה קלואי.
לורן הביטה בפניה של קלואי. קלואי הייתה נערה בלונדינית וחייכנית, עיניה כחולות וצלולות.
לידה הרגישה לורן מכוערת, מה שכלל לא הייתה. שיערה השחור של לורן אשר הגיע עד לאמצע גבה, עיניה הירוקות, שפתיה העבות והאדמדמות, עורה הבהיר והחיוור, גופה הדקיק, כל אלה הפכו אותה למיוחדת. "אז לורן.. למה את בעצם פה? שירה? ריקוד?" שאלה קלואי. "שירה" חייכה לורן. "את?"
שאלה לורן את קלואי. "ריקוד. הדבר הכי טוב שאני יודעת לעשות. " חייכה חיוך קטן.
"טוב הנה, זה החדר שלך, חדר 151" אמרה קלואי. לורן הוציאה את המפתח מכיסה והכניסה למנעול.
היא סובבה את המפתח, ופתחה את הדלת. לפניה נפרס חדר גדול ורחב, בעל שתי מיטות גדולות, שעליהן כריות ודובונים. צבע קירות החדר היה ורוד בהיר, וציורים מעוטרים עליהם. בחדר היה מיני-מקרר, שידה להכנת שיעורי בית, חדר מקלחת צמוד, בו הייתה אמבטיה גדולה, שירותים, וברז.
על רצפת החדר היה פרוס שטיח פרוותי בצבע לבן, שהיה נעים למגע. בצידי החדר, שני פופים גדולים, שנראו נוחים למדי. "זה החדר-הכי-שווה-בעולם!" צרחה לורן. ולפתע עיניה נתקלו בנערה השכבה על מיטה, וקראה ספר. היא התרוממה והביטה בקלואי ולורן. "את בטח לורן" חייכה הנערה וסגרה את הספר. "ליז" חייכה אליה ליז ולחצה את ידה. "נעים להכיר" חייכה לורן והניחה את מזוודותיה על רצפת החדר. "אוי, מצטערת, אני חייבת ללכת, יש לי שיעור מתמטיקה . נדבר" הלכה קלואי, וליז יצאה אחריה, בעודה אומרת שהיא הולכת לנשנש משהו. לורן התיישבה על המיטה שכנראה נועדה לה, והוציאה מתיקה את יומנה, בה רשמה את מחשבותיה ורגשותיה. היא הוציאה מתיקה גם עט שחור, והחלה כותבת.
"יומני היקר, הכול הולך כל כך טוב עד עכשיו. אני
מרגישה שאני הולכת להנות כאן. הכרתי כבר 2
חברות חדשות, קלואי וליז. ליז היא השותפה
לחדר שלי. אני מקווה שנסתדר. קלואי ממש חמודה
היא הכירה לי כאן את הלובי, וגם את מוניק, מוניק
היא הפקידה, גם היא נראת ממש נחמדה. מחר
אני מתחילה את יום הלימודים הראשון שלי, מקווה
שיהיה בסדר. במערכת רשום לי שמחר יהיה שיעור
פיתוח הקול הראשון שלי, בו נעבוד על השיר valerie
של איימי וואינאוס. היא באמת זמרת טובה.
וזהו להיום יומן, מחר אני מבטיחה לעדכן.
אוהבת,
לורן"

היא סגרה את היומן ושמה מתחת לכרית. את ראשה הניחה את הכרית, והביטה בתקרה, המחשבות מהדהדות בראשה. ובלי ששמה לב, עיניה נעצמו, והיא שקעה בשינה עמוקה.