להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 45

הדלת נפתחה וראיתי את אוראל… מה הוא עושה כאן?! חשבתי כבר בייאוש.
האמת… לא ציפיתי שהוא יבוא… מזלי שאחרי חמש דקות שהוא שם שיחררו אותי הביתה.
יצאנו הביתה, אי תומר דור וערן. הם התחילו לשאול אותי שאלות על אושר ואוראל… חפרנים!!
"רגע אז עם מי את יוצאת?" שאל אותי דדור.
"וואוווו יחתיכת חבורת חפרנים!!" צעקתי עליהם והתחלתי להתקדם מהר יותר.
"סליחה?!" שאל תומר.
"מה?!" עניתי בכעס.
"לי את לא תקראי חפרן ילדה" אמר בערסיות ואני גילגלתי עיניים והמשכתי ללכת מהר, שמעתי כמה צעדים מאחוריי ואז קריאה לעברי: "מעיין רוצי!!!" זה היה דור, ותומר הוסיף:" תתחבאי, מהר!!!" צעק, לא הסתכלתי אחורה אבל התחלתי לרוץ ממש מהר.
'אמאלה, למה לעזאזל אני רצה?!' התחלתי לחשוב עד שהגעתי לבית של… אוראל… טוב נו כשאין ברירה אז אין… דפקתי בדלת מהר בלחץ וגיא פתח לי.
"היי מעיין מה את עושה…" עמד להמשיך אבל פשוט רצתי פנימה.
"אחלה נימוס" אמר בציניות וסגר את הדלת, הוא נעל אותה ושם לב שאני לחוצה מאוד ומתנשפת.
"מה קרה?!" שאל בלחץ.
"אני לא בדיוק יודעת, פשוט חזרתי עם האחים שלי הביתה ופתאום אני התקדמתי מהר מהעצבים ואז דור ותומר צעקו לי לרוץ ולהתחבא.." אמרתי בלחץ.
"וואה וואה, זה לא טוב…" אמר.
"מה אתה אומר?! ומי פה?" שאלתי.
"רק אני…" והלך להתקשר לאחים שלו שמעתי חלק מהשיחה…
'עומר תקשר לאוראל ותגיד לו לבוא עכשיו הביתה!'
'סיבוכים' אמר וניתק. דור כנראה שאל מה קרה.
הוא התהלך בבית בעצבנות ואני רק חשבתי מה קרה לאחים שלי.
"גיא? אתה יכול להתקשר לאבא שלי?" שאלתי אותו והוא הנהן.
עברו להן עשר דקות שנראו כמו נצח עד שעומר ואוראל החליטו סופסוף להגיע! טוב אני סתם עצבנית עכשיו…
"אתה מוכן להסביר לי למה הייתי צריך לעזוב את חברה שלי?!" שאל עומר.
"או מיי גאד היית עם שירז?!" שאלתי.
"לא…" אמר והסתכל עליי בבילבול.
"אבל היא לא.." אמרתי והוא ישר אמר: "נפרדנו, היא לא סיפרה לך?" שאל בפךיאה.
"לא.." איך היא לא סיפרה לי?!!?!?!? וואי חכו חכו כשאני אתפוס אותה!
"טוב קיצור מה קרה?!" עומר שאל וגיא התחיל לספר לו ואני השלמתי עוד כמה פרטים.
"אז קיצור קרה להם משהו, אנחנו לא יודעים מה, מישהו היה איתם שם, וגם אותו אנחנו לא מכירים, ולא יודעים איך הוא נראה" אמר אוראל.
"בדיוק" אמר גיא.
"אוקיי אז מה עושים?" שאלתי.
"אין לי מושג" גיא אמר.
אני: "אוקיי אבל מה שלא יהיה, אני לא חוזרת הביתה לבד"
עומר: "תישארי פה"
אני:"איפה אני אשן?!"
"גיא: "אהמ.. אוראל אהמ…" השתעל בכאילו.
עומר: "הוא צודק"
אני:"אוקיי" אמרתי בלית ברירה.
אני:"אוקיי, אבל בינתיים מי רעב?" שברתי את העבירה המעיקה שהייתה בינינו.
"אני!" שולם אמרו ביחד.
"חחחח אוקיי אני מכינה סלט, חביתה, טוסטים ועוד כל מיני גבינות, יש התנגדות?" שאלתי ועומר רק אמר:
"יאללה יאללה להתחיל!" אמר.
"וואלה!? עכשיו אתה בא איתי" אמרתי והוא רק צחק ובא אחרי.
"תחתוך את הסלט" אמרתי לו בפשטות והתחלתי להכין הכל.
"קדימה עומר מה נהיה?!" שאלתי אחרי שסיימתי הכל והוא נתקע באמצע איפשהו עם העגבנייה.
"חכי אני מדייק" אמר והתחיל לחתוך מזה לאט.
"תביא כבר, אני אהיה סבתא עד שתסיים!" אמרתי והוא צחק, חתכתי את הנותר וכולם באו לאכול.
"בתאבון" אמרתי והם כבר היו באמצע הארוחה.
'שמנים' חשבתי… אוףףף אני מתגעגעת לתומר דור וערן… מעניין מה איתם…
**נק' מבט ערן**
מעיין רצה משם מהר מאוד ואותנו ה לקחו ל.. רגע.. לאן?! הינו במקלט חשוך והתחילו עוד פעם לנסות לאיים עלינו.
"אנחנו ה.." אמר איש אחד במסכה שקטעתי אותו באמצע: "לא מעניין מי אתם, תגיעו לפואנטה" אמרתי והוא התבלבל לשנייה ואז חזר לעצמו. אני ואחים שלי למדנו את השיטה, לקחת הכל באיזי ולהעביר עליהם דאחקות.
"אוקיי, אז תביאו את היהלומים או ש.."
"או שמה?" שאל תומר בחוצפה.
"או שנהרוג את אחותכם" אמר והתחלנו לצחוק.
"תגידו אתם פיגוריסטים או מה?!" שאל כשראה שצחקנו.
"אתה כנראה לא מבין, אבל אתם לא תפסתם את אחותינו, אתם לעולם לא תתפסו אותה" אמר דור.
"אה כן!?"שאל והראה לנו איזה מסך להיא קשורה שם בתוך חדר.
"זאת לא אחותי" תומר אמר בטוח בעצמו, מה לעזאזל הוא אומר?!
"אז מי זאת?!" שאל.
"לא יודע, אתם תפסתם אותה" אמר והאיש במסכה מרוב עצבים עלינו כבר יצא וטרק אחריו את הדלת.
הסתכלנו יותר טוב במסך ובאמת, זאת לא מעיין…
"תומר איך ידעת שזאת לא היא?" שאלתי בפליאה.
"אני פשוט יודע, אם זאת היא… זאת היא… אם לא" אמר כאילו זה מובן מאליו.
"טוב אני בעד לפתוח את הקשרים המחורבנים האלה" אמר דור וכל אחד פתח את שלו.
"טוב, בואו נצא דרך תעלת האיוורור." אמרתי ויצאנו משם לכיוון הבית, כמובן שלפני כן הרגנו שם את כולם…
אבל אני לא לוקח את זה קשה, אני מאמין בביטויי: 'הקם להורגך השקם להורגו' זה אומר בעצם שמי שרוצה להרוג אותך, אתה צריך לרצות להרוג אותו!
הגענו הביתה, מעיין לא היתה שם, היא כנראה אצל גיא.
נסענו במכונית שלי לבית של גיא והוא קם לפתוח לנו את הדלת, טוב לא פלא… השעה 1:00.
"וואי אחי אתה לא קולט איך דאגנו לכם!" אמר וחייכתי.
"מעיין פה?" שאלתי אחר כך.
"כן היא עם אוראל בחדר"
"הם חזרו?" הוסיף דור.
"אנלא יודע את זה תשאלו אותה מחר…" אמר וחזרנו הביתה לישון שינה ארוכה…
**נק' מבט מעיין**
עליתי עם אוראל לחדר, הוא הביא לי חולצה ומכנס שלו, מה שהיה עליי די גדול…
"חחח את לא גדלת מאז הפעם האחרונה שהבאתי לך בגדים" צחק כשהוא הסתכל עליי.
"תודה אתה מאוד מעודד אותי!" אמרתי בציניות ובחיוך.
"תגידי, בקשר למה שהיה.. אני באמת מצטער לא ידעתי לאן זה יוביל, והייתי טיפש, מפגר, אידיו.."
הא לא הספיק להמשיך ונתתי לו נשיקה ארוכה בפה, שהתפתחה לגדולה ותשוקתית עם לשונות והכל.
"אז אנחנו…" שאל בחשש.
"ביחד, שוב" אמרתי והוא צחק, הייתי מאוד עייפה מהיום, אז הלכנו לישון ונרדמתי תוך חמש דקות.