להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 44

הלכתי למלתחות עם שיר ואביה ועוד כמה בנות…
החלפתי לגופית ספורט לבנה שהיא טיפה גדולה אז היא נופלת, ומתחת גוזיית ספורט בצבע סגול,
ולבסוף לבשת מכנס שחור קצר עם פס סגול בגומי בצבע של הגוזייה.
נעלתי נעלי ספורט, עשיתי קוקו ויצאתי… כן, לא סתם יש לנו לכל שיעור ספורט בסוף היום עוד רבע שעה ;)
"סיימתי, מי באה איתי?" שאלתי כשאני נועלת את הלוקר שלי שבחדר הלבשה.
"אני חכי לי" אביה אמרה.
"שירז?" שאלתי.
"לכו, אני צריכה לסדר את השיער חח"
"אוקיי, נפגש שם" אמרתי והלכנו.
"אז מעיין במי תבחרי להיות בן זוגך לחיים?" שאלה אות אביה וצחקתי.
"אין לי מושג! אבל עכשיו הם בטח עם האגו העצום שלהם ינסו להוכיח מי יותר טוב"
"צודקת אחותי" אמרה.
"תגידי מה איתך ועם תומר?" שאלתי.
"לא יודעת… אנחנו לא כ"כ הרבה ביחד בזמן האחרון…" אמרה והרגשתי את הצער בדיבורה.
"אני יעשה לו שיחה קטנה בבית חחחח" אמרתי ואביה צחקה.
"אוקיי תתכונני" אמרה ונאנחתי.
המורה לספורט(אבי): קדימה כל הבנים של י"ב 4 בואו איתי!
המורה לספורט(שירה): כל הבנות של י"א 1 בואו איתי!
המורים אמרו את שלהם ואז הבנים והבנות הגיעו לאותו המקום.
אבי: "אני יודע שזה נשמע קצת אידיוטי, אבל אתם תתחרו אחד בשנייה בריצה"
התחילו להשמע הערות מצד הבני ומצד הבנות כמו: 'מה?!' או ' זה לא פייר!' או 'חחח אחלה בדיחה' וכל מיני בסגנון, עבר קצת זמן עד שכולם קלטו שזה אמיתי.
שירה: "בשלב הראשון תתחרו אחד בשנייה, ובשלב השני נעשה טורניר, כלומר בהן והבת הכי טובים יתחרו אחד בשנייה, והבנות יתחרו עם הבנות ובנים עם הבנים". אמרה ופה כולם כבר התחילו לדבר.
אבי:" אוקיי אז, בן ואביה" אמר וחייכתי אליהם. כמובן שבן ניצח…
שירה: "אושר ושירז" אמרה. כמובן שאושר. עברו עוד כמה שמות עד שהגיעו לשם שלי.
אבי: "מעיין, ו.. מאור" (לא צפויי אה?!) התחריתי במאור ומי נראלכם ניצח? אני!!! כל הבנות והבנים התחילו לשרוק לי ולהריע.
שירה:" יפה מאוד! עכשיו נעשה את הטורניר הפנימי ולבסוף את האחרון, ואם ישאר זמן אנחנו נעשה עוד פעם את מה שעשינו עכשיו" אמרה והתחלקנו לשתי קבוצות.
כולם התחרו אחד בשני, עד שמהבנות אני יצאתי והבנים עדיין לא סיימו.
מכולם נשארו (כצפויי) אוראל ואושר. שניהם מאוד מהירים, אבל אני כמעט הצלחתי להביס את אוראל בארה"ב… הם התחרו ובסוף ממש במאית השנייה אוראל ניצח.
שירה: "כל הכבוד לכולם! עכשיו מהבנים יתרה: אוראל ומהבנות: מעיין" שנינו עמדנו על קו ההתחלה מצפים לשריקה של אבי שתורה לנו להתחיל לרוץ.
התחלתי להיות מתוחה, למרות שתכלס זה הכי טוב, ככה אני משחררת את זה על הריצה.
"מוכנים?" שאל אבי.
"כן" אני ואוראל אמרנו פה אחד.
"צאוו!" צעק ושרק במשרוקית. המסלול היה ארוך יותר ואני ואוראל התחלנו להגביר קצב יותר היינו בדיוק על אותו הקו, לא ידעו מי מאיתנו ינצח.
התחלתי לחשוב על כל מה שהוא עשה לי ואז הגברתי את המהירות ממש, ככה עקפתי אותו ובהרבה.
כל הראש שלי היה מוצף מחשבות, כמעט ולא שמתי לב שניצחתי…
כולם שמחו בשבילי, אבל ברגע שכולם באו אליי התחלתי לראות מטושטש ושחור והתקשיתי לנשום.
"מעיין? את בסדר?" שאל אביה חוששת.
"תביאו לה מים!" צעקה שירז.
נתנו לי את המים ליד, אבל באותה שנייה הפלתי את המים וכך גם אני נפלתי, ומאז, שחור. הכל שחור.
**נק' מבט אוראל**
התחלנו לרוץ, היינו ממש צמודים, עד שהיא הגבירה את הקצב, לאיודע מאיפה זה באלה!
היא ניצחה אותי וכולם הלכו למחוא לה כפיים ולשמוח, עד שהיא התעלפה.
"שמישהו ירים אותה!" אביה צעקה. וואה וואה איזה קול יש לילדה הזאת, נהיתי חירש…
התקדמתי ישר קדימה, וגם אושר הבנזונה הזה, רציתי לפוצץ אותו באואתו רגע, אבל מעין חשובה יותר…
"אני ארים אותה" אמר המפגר.
"אני מרים אותה!" אמרתי חזרה.
"זוזו שניכם לפני שיש פה מכות, אני מרים אותה וזהו" אמר בן ולקח אותה. טוב נו אם לא אני אז בן ובטח שבטח לא אושר!
**נק' מבט מעיין**
הכל שחור, לא ראיתי כלום, עד שהרגשתי ששופכים עליי מים!
"היא מתעוררת!" אביה אמרה שמחה.
"אי.. איפה אני?" שאלתי מגמגמת מסביבי כשאני עדיין רואה מטושטש.
"את בחדר אחות" בן אמר.
"מה קרה לי?" שאלתי, לא זכרתי כלום…
"את התעלפת ממאמץ יתר, אבל תחשבי על זה ככה, ניצחת!" אמרה שירז וצחקנו.
ואז כשיא אמרה את זה, נזכרתי!
'עוף מפה כבר יזין! איפה אחותי?!' שמעתי את הקול של תומר מאחוריי הדלת של הכניסה לבניין .
"בן אתה יכול לפתוח לתומר?"
"כן" אמר והלך לקרוא לו.
'או הנה, בן, נכון היא אחותי?!' נשמע הקול של תומר שוב.
"כן" אמר וצחק והשומר שבכניסה פתח לו.
"מעייני! מה זה?! לא אמרתי לך שצריך לעשות הפסקות לפעמים בין ריצה לריצה?!"
אמר בדאגה וחיבקתי אותו.
"חחח כן, אבל רציתי יותר מידי לנצח את אוראל בריצה"
"ניצחת?"
"כן"
"יופי זה מה שחשוב!" אמר ואביה נתנה לו מכה קטנה בגב.
"וכמובן יש פה עוד מישהו מאוד חשוב"אמר ואביה כבר ציפתה לצומי מתומר.
"כל הכבוד לבן שהרים את מעיין חחח סתם מה קורה חיימשלי?!" שאל את אביה ונתן לה חיבוק ונשיקה.
"תודה באמת!" אמרה.
"חחח סתם צוחק… אבל אנחנו לא יוצאים, כי לערן יש בקרוב חתונה ואתם מוזמנים" אמר והוא התכוון לכולם.
"חחח בחרתי כבר שמלה!" אמרתי להם.
"יואוו שיט אני גם צריכה לקנות" אמרה אביה.
"גם אני" אמרה שירז.
'נו יזין אני אח שלה!' נשמע קולו של דור מבחוץ. חחח אחים או לא?!
"חחח בן?"
"כן כן" אמר וקם לפתוח את הדלת.
"מעיין! שלא תעזי לעשות את זה שוב!" אמר וחיבק אותי, כמובן ישבנו גם איתו.
'נו כבר עוף מפה יזין אחותי בפנים'
'יאללה עזבו אותי, תם והמשפחה שלכם כנס וזהו' אמר השומר וכולנו התגלגלנו בצחוק.
"מה יש לו?!" שאל ערן כשהוא נכנס ומחבק אותי.
"בוא נגיד שהוא חווה היום הרבה דברים כמה פעמים" אמרתי והם צחקו.
'אחשלי תן להכנס אחים בנפש אנחנו' אמר עומר וגיא הוסיף: 'מה אתה מבקש תכנס וזהו' אמר והשומר אפילו לא התאמץ…
חיבקתי אותם גם, ועומר ושירז ישבו להם ביחד והיו בשלהם.
"יש עוד מישהו שאמור לבוא?" שאל השומר בייאוש.
"לא" אמרתי וכולנו ישבנו ביחד וצחקנו אחד עם השני.
"יש לכם עוד אורח…" אמר השומר והדלת נפתחה וראיתי את…