להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 43

קמתי במיטה, התארגנתי מהר לבצפר, היום יום שישי וזה אומר יום קצר!!!
צחצחתי שיניים וירדתי למטה, לא היה אף אחד בבית, אבא הלך עם אמא לנסיעת עסקים, הם לעולם לא ישבו בשקט בבית…
יצאתי החוצה לכיוון הבצפר ואף אחד לא היה בחצר… תגידו מה נהיה?!
נכנסתי פנימה ואז קלטתי שכולם בכיתות…
"גברת מעיין תודה שהועלת בטובך להגיע אלינו!" צעקה עליי על הבוקר.
"מה יש לך?! עכשיו שמונה" אמרתי והסתכלתי בשעון.
"כן חכמה רק שהיו צריכים לכוון אותו שעה אחורה!" צעקה שוב.
"טוב בסדר זה נורמלי מה את צועקת?!"
"שבי במקום!"
"סתמי כבר ידבה כל היום צועקת!"
"צאי מהכיתה"
"ביי לכולם!" אמרתי וניפנפתי לכיתה ובסוף גם למורה שנראלי עוד שנייה התפוצצה מעצבים.
התחלתי ללכת לכיוון הי"ב, מי יודע, אולי יש משהו מעניין….
נכנסתי לשם והיה שם מכות… טוב נו בכל מטר בבצפר הזה יש מכות! רגע… מי זה? הם נראים לי מוכרים…
אלו… אלו אוראל ואושר!
"תעצרו!!!!!! מה אתם נורמלים?!" שאלתי מפרידה בינהם.
"וואי מעיין תלכי מפה אני קורע עכשיו את האפס הזה"
"אפס אחותך אני עכשיו מוריד אותך פה!"
"סתמו!! על מה לעזעזאל רבתם?!"
"מה נראה לו שהוא יוצא עם חברה שלי?!" אוראל אמר.
"אממ אם זכור לי נכון אנחנו לא חברים, ולך יש את הלירון הזאת!"
"אויי את ילדה מטומטמת! זאת בת דודה שלי!" אמר והייתי המומה.
"בת דודה..?"
"אז מה נראלך שאני עד כדי כך זבל כדי להיות חבר של מישהי אחרי יום שנפרדתי ממך?" פה הוא כבר נרגע.
"רואה אתה אפילו מודה שנפרדתם!" אושר אמר לו.
"אתה שתוק יהומו" אוראל אמר לו ואני עמדתי כמו מפגרת ושתקתי כשהרכנתי את ראשי.
"למי קראת הומו ימפגר" אמר ואז הם שמו לב אליי.
"טוב מעיין נדבר מחר וכבר תחליטי עד אז…" אמר אושר ברכות אליי.
"מה שתחליט, אי אפשר לעשות דבר כזה!"
"מה לעשות החיים דורשים החלטות" ואז באותו הרגע הדלת נפתחה והמורה הוציאה את בן ואוראל ואושר נכנסו.
"בני!" אמרתי וחיבקתי אותו.
"היי יפה שלי, רגע! מה את עושה בחוץ?"
"סתם המורה מפגרת"
"חחח טוב אבל עכשיו, מה קרה בינהם? גם אוראל וגם אושר חזרו עם פנס בעין…"
"הם רבו מכות, אני עכשיו הפרדתי בניהם"
"אהה, מה הם אמרו לך?" התחלתי לספר לו כל מה שקרה איתם, והלכנו עד שישבנו על אחד הספסלים בחצר.
"וואו זה מה שהוא אמר לך?!"
"כן…"
"קחי את אוראל"
"למה?"
"כי מי שאומר כזה דבר אין לו רגשות, ובנות לא אוהבות בנים בלי רגשות, תאמיני לי אני יודע למה אני מתכוון, פעם אחת הייתי עם בחורה אחת, והיא לא אהבה את זה שאני תקוע בכדורגל, אבל אז שיחקתי אותה הכי רגיש בעולם וככה היא אמהבה אוי יותר"
"מי זאת? ולמה נפרדתם אם ככה?"
"אממ.. שלי, מכירה? וכי אז שהלכנו למועדון די הצלחתי לנשק מישהי אחרת כשהייתי שיכור"
"בן בן!" אמרתי לו.
"מה?!"
"לא מתאים לך!" אמרתי וצחקנו אחרי זה .
"אז במי את הולכת לבחור?"
"לא יודעת נראלי אני אתייעץ גם עם שירז ואביה…"
"מה שאת רוצה יפה שלי, אבל עכשיו בואי נרוץ כי המורה שלי ממש מאחוריך"
"מה?!" הסתובבתי ואז בן ישר משך אותי אחריו ורצנו עד שהתחמקנו ממנה כשהיא צועקת מאחורינו:
'תחזרו הנה!' או 'אני אתפוס אתכם!' או כל מיני כאלה.
עצרנו בתוך חדר מחשבים אחד וצחקנו, עד שקלטנו שיש שם כיתה, ונחשו איזה?
זאת של ירין, האקס שלי… אנחנו לא סובלים אחד את השני…
"אפשרר לדעת מה אתם עושים פה?" שאלה המורה, זאת מורה שאני חולה עלייה!
"מנסים להתחמק ממורה משוגעת שרודפת אחרינו…" בן אמר וכל הכיתה צחקה.
"אפשר להישאר?" שאלתי בחמידות.
"כן" אמרה והתיישבתי עם בן והקשבנו לדיעור עד שהמורה שרדפה אחרינו נכנסה!
"שלום, אולי ראיתם כאן שני ילדים, אחת מי"א ואחד מי"ב?" שאלה וכל הכיתה התאפקה לא להתפוצץ מצחוק.
"לא, אם אני אראה אני אודיע לך" אמרה לה רונית, המורה שאני אוהבת חח…
"אוקיי פעם אחרונה שאני עושה את זה, אבל גם ככה לא סבלתי אותה…" אמרה וכולם צחקו.
הגיעה ההפסקה ואני בן, אביה ושירז ישבנו בחצר מתייעצים בנוגע לאוראל ואושר.
"אוקיי, אני אומרת אושר" אמרה שירז.
"מה פתאום!? רק אוראל" אמרה והתחלתי לחשוב…
השיעור שאחרי ההפסקה עבר מהר, 'ישש עוד שיעור אחד!' חשבתי ואז נזכרתי, 'שיט, זה שיעור ספורט עם י"ב… ולא סתם י"ב, הכיתה של בן, אושר ואוראל….'
אויי לא…