להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 42

קמתי בבוקר, התלבשתי ויצאתי לבצפר, אני לא יודעת מה אני אעשה ללירון הזאת אם אני אראה אותה!
אבל בינתיים שאוראל יקנא קצת ואז שיחזור על ארבע. בינתיים הוא לא הכיר את הצד הזה שבי, אז גם כדאי שמהיום הוא יכיר וידע להיזהר! אבל כן, אני מודה, אולי גם אני הייתי טיפה קשה… אבל לא נורא, אחרי הכל,
כמו שאומרים הכל לטובה.
"היי" אמרתי לאושר ונתתי לו נשיקה בלחי.
"היי, תקשיבי זה טיפה מפריע לי שאני חבר שלך…"
"למה?" אמרתי ועשיתי פרצוף עצוב מוזר חמוד כזה שאף אחד לא יכול לעמוד בפניו.
"לא לא בגללך!" מיהר להגיד.
"אז למה?" אמרתי בקול חמוד.
"כי את יודעת זה טיפה מוזר שאני חבר של האקסית של חבר שלי…"
"בגלל זה?!" המשכתי עם אותו קול, אני לא רוצה שהוא יפרד ממני, בטח שלא בגלל אוראל!
"טוב יודעת מה, תשכחי שאמרתי את זה!" אמר וחיבקתי אותו, האמת, אני מתחילה לפתח אליו רגשות.
"יש עוד רבע שעה עד הצילצול… מה באלך לעשות?" שאל כשהלכנו מחובקים בחצר, יש לנו חצר פיצית ביחס לגודל הבצפר…
"לא יודעת… בוא נמשיך ללכת ככה חח" אמרתי והוא צחק.
"תגיד מה שיש בינינו זה אמיתי כן?"
"נראלי לא?"
"כן, פשוט לא הייתי בטוחה לדקה"
"אה…" אמר והמשיך:" בואי אני מכיר מקום מה זה טוב שאפשר להיות בו"
"אוקיי חכה! למה למהר!" אמרתי כשהו מושך אותי מאחוריו ושינינו צוחקים.
"הגענו!" הכריז והגענו לאיזה ספסל אחד בודד מאחורי הבצפר.
"או מיי גאד הייתי יושבת פה עם חברות בכיתה ז'!"
"חחח וואלה?! גם אני הייתי יושב פה" אמר והסתכל לי בעיניים, גם אני הסתכלתי בשלו, זה היה הרגע הזה, הנשיקה הראשונה…
"אז זה אומר שאנחנו זוג רשמית?"
"כן" אמרתי.
"אז אני יכול להגיד לך משהו?"
"דבר" אמרתי בחצי חשש כזה…
"האמת, פה חברה שלי זרקה אותי"
"אויי מסכן.." אמרתי וחיבקתי אותו.
"כן… היא הביאה לי ווחד כאפה…"
"חחח למה מה עשית?"
"לא יודע!"
"נו מה אתה רציני?"
"כן באלוהים אני לא יודע!"
"חחח לא משנה" אמרתי והתחלנו לצחוק ביחד, אחרי חמש דקות קיבלתי אסמס מ… מתומר?!
"חכה דקה, זה חשוב" אמרתי ופתחתי את האסמס היה כתוב בו:
'היי מעיין יש לך עשר דקות לחזור בטיל הביתה!' הוא רשם.
"מה קרה?" אושר שאל לא מבין.
"לא יודעת, אבל אם אני לא חוזרת תוך עשר דקות אני יכולה באמת למות בגלל האחים באלה!" אמרתי והוא צחק.
"רוצה אני אלווה אותך? אני גם ככה הולך להבריז"
"אז ככה זה י"ב…." אמרתי והוא צחק.
"יאללה בואי!" אמר והתקדמנו לכיוון השער של הבצפר.
"תחרות ריצה עד הבית שלי?"
"את הבת הראשונה ששאלה אותי את זה…"
"יאללה תקצר משפט, כן או לא?"
"כן חחח, 3, 4, ו…" אמר וטסתי קדימה והוא בעקבותיי, הגעתי לפנייה של הרחוב ואז הוא עקף אותי, ואת האמת בהרבה חחח…
"וואו את טובה!" אמר.
"חחח כן, כבר שמעתי את זה" אמרתי והוא צחק.
"מעיין בואי!!!" תומר קרא לי מהדלת של הבית.
"רגע… מי זה?!" הוא התעצבן.
"טוב ביי, הוא עצבני עכשיו, וגם רבנו על זה קודם אז ביי" אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי, הוא הנהן והלך.
"תרגיע עצבים תומר! ומה רצית?"
"בואי כבר!!!"
"אני באה! ואתה מודע לזה שהברזתי ממדעים בגללך"
"זה יותר חשוב עכשיו בואי!" אמר ומשך אותי פנימה.
"מה תומר?!." אמרתי ואז ראיתי את ערן ואת חברה שלו עומדים ממולי.
"ערניי!" אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק ואז חיבקתי גם את ליטל (חברה שלו).
"מה קרה חזרת יומיים רצוף??"
"אוקיי יש לי הודעה חשובה, אבל קודם כולם לסתום אוזניי חוץ ממך" אמר לי ערן והקשבתי.
"אני מתחתן עם ליטל" אמר ובאמת צרחתי מאושר בשבילו.
"ווואו עשית אותי חירש!" תומר אמר וצחקנו.
"מה על אמת?!" שאלתי.
"לא אז בכאילו!" אמר וצחקתי.
"יואו אני מתקשרת לשירז ואביה!!! אני חייבת כבר לחפש מה ללבוש! אהה ומתי החתונה?"
"עוד חודש"
"ממתי הצעת לה?"
"לפני חודש"
"ערןן!!!! איך לא אמרת לי?!!?!?!?!?" צעקתי עליו ונתתי לו כאפה.
"סליחה סליחה אני מצטער פעם הבאה זה לא יחזור" אמר וצחקנו.
חזרתי לבצפר וסיפרתי לכולם את החדשות.
"או מיי גאד אז זה אומר שיהיה לך אחיין או אחיינית עוד שנה" אמרה שירז, ואז באמת חשבתי על זה,
היא צודקת, אני מתה כבר לראות אותו/ה! חחח אני קצת מגזימה חחח… רק חתונה וכבר ילד…
חזרתי הביתה אחרי הלימודים, ועזרתי לערן וליטל לתחנן את החתונה, וכמובן לעזור לה לקנות שמלה!
ובאותה הזדמנות מצאתי גם לי את השמלה! (ברציתי להוסיף).
חזרתי הביתה מותשת, לא היה לי כוח לכלום, אז רק התקלחתי והכלתי לישון.