להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 40

חזרתי לכיתה עם שירז ואביה, אנחנו באותה כיתה :>
נכנסה המורה שלנו לתנ"ך. אני לא סובלת אותה!!! וגם היא אותי! בגלל שעל הפעם הראשונה בכיתה י' שכחתי ספר תנ"ך ! עד היום היא שונאת אותי על זה! (ואולי עשיתי לה כמה בעיות בשיעור על הדרך…)
"מעיין! איפה הציוד שלך?!" צעקה עליי.
"מה יש לך?! הדקה נכנסת! למה כבר להוכיח שאת חולת נפש??" שאלתי וכל הכיתה צחקה, אבל ממש נפלה על הריצפה, המורה כ"כ התעצבנה היא הפכה להיות אדומה, כנראה גם מהמבוכה.
"צאי מיד החוצה!!!!!" זעמה עליי לגמרי וצחקתי עליה קצת ויצאתי עם התיק.
"תודה רבה לכם ולילה טוב!" צעקתי לפני שיצאתי וטרקתי את הדלת.
יצאתי לכיוון החצר ונשכבתי אל ספסל אחד.
"מה את עושה פה?!" שאל הקול עצבני. הרמתי את ראשי וזה היה אוראל..
"אהה החולת נפש הייתה בכיתה שלי…" אמרתי בפשטות וחזרתי לעצום עיניים.
"אויי, מעייני מה נעשה איתך?!" שאל.
"חוצפן! אל תחשוב שאני לא יודעת עלייך כלום!" אמרתי והוא הסתכל עליי במבט לא ברור.
"טוב בואי תספרי לי!" אמר בהתגרות ואני גיחכתי.
"אוקיי, היה יום שבו לא הפסקת לשגע מורה אחת בזה שדפקת על הדלת כל הזמן וברחת עד שהיא כ"כ התעצבנה והיא בדקה במצלמות, והיתה פעם אחת שאתה וחברים שלך התחלתם לרסס על הבצפר ואז הכריחו אותכם לנקות, וגם היה את זה ש…" עמדתי להגיד עוד ואז הוא סתם לי את הפה עם היד שלו.
"אוקיי זה מספיק!" אמר וצחקנו.
"אז בואי תחזרי לכיתה"
"לא" אמרתי בהחלטיות.
"אהה כן?" שאל
"כן!" אמרתי והוצאתי לו לשון.
"אוקיי" הוא אמר ונישק אותי, לא הבנתי כ"כ מה הוא עושה אבל זרמתי, הוא הפסיק ואז בשנייה הראשונה הוא פשוט הרים אותי והתחיל להתקדם לכיתה שלו!
"מה אתה עושה?!" שאלתי אותו.
"חכי" הוא אמר בפשטות ונכנס לכיתה שלו.
"המורה אני יכול להביא את מעיין לכיתה, היא מתקשה ללכת לבד" הוא אמר למורה שלו וכל הכיתה שלו צחקה, אני עדיין הייתי על הכתף שלו נקרעת מצחוק והמורה שגם צחקה אמרה: "אוקיי אבל תחזור מהר!"
אמרה ואני לא הפסקתי לצחוק.
"אוקיי עכשיו דיי!" אמרתי כשכבר הינו ליד הכיתה שלי.
"מה דיי? אחריי כל זה? לא חרם?" אמר ונכנס פנימה.
"שלום סיגל, הבאתי לך סחורה חמה חמה" אמר והוריד אותי בכניסה לכיתה.
"תודה באמת שנזכרת להכנס!" אמרה או יותר נכון צעקה.
"מה סיגל, לא חבל להוכיח על הבוקר שאת חולת נפש?!" שאל אוראל ורץ משם.
"חכה! חכה!" צעקה אחריו והתחילה ללכת לאן שהוא הלך. ובינתיים כל הכיתה צחקה.
ובים לבין נשמעו צעקות: 'זוג שאומר הכל ביחד' או 'אוראל ימלך!' וכל מיני דברים כאלה ואחרים…
**סוף יום הלימודים**
'היי אוראלי, רוצה לבוא אליי עכשיו?' שאלתי אותו מחכה לתשובה.
'וואלה מסתדר לי עכשיו'
'אהה, ועוד דבר, איך ידעת שאמרתי לה שהיא חולת נפש על הבוקר?'
'אהה חחח זה כי גם אני קראתי לה ככה פעם' אמר וצחקנו, ניתקתי את השיחה והתקדמתי לכיוון ביתי לבד, זה בערך איזה עשר דקות.
התחלתי להתקדם לתוך הרחוב, לא היה שם אף אחד, רק אני.
הגעתי לאמצע ופתאום מישהו נגע בי ותפס בכתפי.
"מה כוסית כמוך הולכת פה לבד?" שאל בקול שיכור… היה לו קול מוכר, אבל לא זיהיתי אותו.
השתחררתי בעדינות ממנו והמשכתי ללכת, אחרי שנייה הוא תפס שוב בידי וסובב אותי אליו ונישק אותי בניגוד לרצוני, התנתקתי ממנו ואז קלטתי שזה אוראל וכמה חברים שלו.
"מה אתה נורמלי?!" צעקתי עליו, הייתי עם דמעות בעיניים.
"מה את רוצה? כולה עבדתי עליך…" אמר בפשטות וחברים שלו צחקו.
"אתה יודע, לעבוד על בחורה בזה שכמעט אונסים אותה זה ממש לא צחוק!" צעקתי שוב וחברים שלו התחילו לחמם את האווירה, כאילו 'אוווו' וכאלה…
"חחח תרגעי מה יש לך? נהיית כבדה היום"
"אהה אני כבדה! פעם הבאה שתרצה להצחיק את חברים שלך אל תעשה צחוק ממני!" צעקתי והמשכתי ללכת לכיוון הבית שלי.
"טוב מה!? מעיין תרגעי כולה בדיחה!" אמר רציני.
"כולה בדיחה?! כבר חשבתי שאני עומדת למות! מה בדיחה בזה?!" צעקתי והדמעות כבר התפרצו.
"טוב בואו לא נאבד פרופורציות" אמר אחד החברים, זה היה מאור.
"ואת זה אמר הצדיק הגדול!"
"טוב מעיין מצטער זה לא יקרה שוב" אמר חצי צוחק, הוא לא רציני איתי עכשיו! איפה אוראל שלי?!
"אוו זה בטוח לא יקרה שוב, אני ואתה גמרנו!!!" צעקתי עליו ורצתי משם הכי מהר שיכולתי, שכל הדרך אני בוכה, ועל מה?! על זה שעבדו עליי, ובגלל שחבר שלי ניסה לעשות ממני צחוק ולהתחיק את החברים שלו.
'למה מי הוא חושב שהוא?!' התחלתי לחשוב מחשבות בראשי, 'בסכ"ה עוד גבר, לא נורא, נמצא אחד רציני!' התחלתי לחשוב והגעתי הביתה.
אכלתי צהריים ועליתי ישר לחדר. אוראל רשם סטטוס: 'כשאתה מתאכזר אל החיים הם מתאכזרים אלייך, כשאתה נחמד אליהם, הם נותנים מתנות בלי סוף… -עם: liron moaz-'
מי זאת לעזעזאל לירון מועז?! רק לפני שעתיים נפרדנו והוא כבר הספיק להחליף אותי?!
אין בעיה, ככה אוראל, ככה!
'בנצ'וק יש מצב אתה עושה לי טובה?' כתבתי אסמס לבן.
'כן, מה את צריכה?'
'אני צריכה שתהיה החבר שלי מחר, כאילו במקום אוראל'
'אהה אז על זה הסטטוס…'
'כן… :('
'לא נורא יפה שלי, אל תהיה עצובה, תמיד משלימים, ואם לא, יש אחרים!'
'יואו אתה מה זה צודק! תודה בן!'
'בבקשה ;)' רשם וירדתי למטה להוציא את הכלב שלי לטיול.
התחלתי לרוץ איתו את כל הרחוב בסיבובים עד שהתעייפתי וחזרתי הביתה.
נתתי לרוקי לשתות וגם אני שתיתי.
'מעניין מה יהיה מחר…' חשבתי.
"מעיין קרה משהו עם אוראל?!" תומר פתאום שאל אותי.
"לא…" שיקרתי.
"שקרנית!" דור אמר.
"לא אני לא, ותעזבו אותי כבר בשקט!!! מה שאני עושה זה לא עניינכם!!!" צעקתי עליהם, הייתי עצבנית גם על אוראל וגם עליהם עכשיו, אני מקווה שזה לא יתפרץ מחר…