להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 39

עד שלבסוף אבא שלי הודיע: " שלום לכולם, אני רוצה להודיע לכם שמחר בשתיים בלילה יוצאת בטיסה שלנו חזרה לישראל!!" וכולם שתקו.
"מה קרה?" אבא שלי שאל.
"אפשר להשאר פה רק עוד שבוע?" שאלתי.
"לא" הוא ענה. "למה?!" תומר שאל.
"אל תתווכחו מחר הטיסה והכל כבר סגור." אמא שלי אמרה. אווףףףףףף כ"כ באלי עוד שבוע כאן!
למרות שאני די מתגעגעת חזרה לארץ, אבל עדיין אוף!
"טוב, אז מי בא היום למועדון?" תומר שאל אחרי שישבנו מיובשים בבית שלי.
"למה?" דור שאל.
"מה למה, בואו נהנה קצת מהיום האחרון מה יש לכם?" הוא שאל.
"אני לא הולכת לשום מועדון, אני כבר מעדיפה ללכת לאחד הקניונים פה" אמרתי ושירז והאביה הסכימו איתי.
"נראלך?!" ערן אמר.
"טוב אז אני אביה ושירז הולכות לקניות מחר" אמרתי והן הנהנו.
עבר לו הערב והלכתי לישון.
~-~-~בוקר~-~-~
זה היה הבוקר האחרון שלנו כאן, אני כ"כ אתגעגע לארה"ב…
"את באה?" שירז קראה לי מלמטה. "כן!" עניתי ויצאנו לדרכינו לקניון.
נכנסנו פנימה ונכנסנו לכל החנויות שיש שם. "אוקיי, מי רוצה לחזור?" שאלתי כשעברנו את כל הקניון.
"אני" אביה אמרה בעייפות. "גם אני" שירז הוסיפה.
חזרנו הביתה והכל כבר היה ארוז, עליתי לחדר שלי ונכנסתי אליו הוא היה ריק מלבד ארגז שהיה מונח בכניסה.
יצאתי מהחדר והלכתי לחדר של תומר, גם דור וערן היו שם, גם החדר שלו היה ריק, ישבנו על הארגזים והתחלנו לשחר קלפים. הינו ממש משועממים.
שיחקנו, אכלנו ושתינו עד שהגיע הזמן ללכת לשדה תעופה.
"קדימה ילדים" אמא שלי קראה לנו מלמטה, ירדנו לאט למטה ונכנסנו למכונית, הינו די מדואים שאנחנו צריכים לעזוב… אבל לא נורא, אני אכריח את ההורים שלי לקחת אותנו שוב ;)
נסענו שעה עד שהגענו לשדה תעופה ולבסוף עלינו על המטוס שלנו חזרה לארץ, אני כבר מתה לפגוש את החברות שלי שוב, וכן טוב, אני אולי טיפה מתגעגעת לבצפר חח.
עברה הטיסה הארוכה הזאת! אני לא יודעת איך שרדתי אותה פעמיים!
נחתנו בשלום בשדה תעופה וחזרנו הביתה, איך שחזרנו הבית כבר היה מאורגן והכל… אז נשכבתי ישר על המיטה ונרדמתי.
**כעבור שבוע**
"נו מעיין קומי!" צעקו לי מלמטה האחים הקרציות שלי.
"אני קמה קמה" אמרתי והמשכתי לשכב.
"נו כבר יבהמה" תומר עלה לחדר שלי וניער אותי. "אני קמה!" צעקתי עליו והלכתי לצחצח שיניים.
היום זה היום הראשון ללימודים, אני כבר י"א ייאייי חחח…
התארגנתי לבצפר ושמתי טיפה אייליינר וחולצת בצפר לבנה עם ג'ינס כחול כהה עם קרעים קצר.
'את באה?' אביה שלחה לי הודעה.
'כן'
'יופי, אנחנו פה גם עם בן' רשמה, בן זה הידיד הכי טוב שלנו, הוא כבר בי"ב, אין לי מושג מה איו כבר יותר מחודש!
חשבתי לי וירדתי במדרגות, אמרתי ביי לכולם ויצאתי החוצה לאביה, שירז ובן.
"בנצ'וק מה קורה?!" אמרתי וחיבקתי אותו.
"בסדר מה איתך!? לא דיברנו יותר מחודש!" הוא אמר והתחלנו לדבר ולהשלים פערים.
"אז לכולכן יש חבר ולא סיפרתן לי!?" הוא שאל וצחקנו.
"אוקיי אולי אני מכיר אותם מי אלה?" הוא שאל ועניתי: "אוקיי שלי זה אוראל לוי, של אביה זה תומר אח שלי,
ושל שירז זה עומר אח של אוראל" אמרתי והוא ניסה להזכר.
"אהה" אמר לפתע, "נזכרתי אני מכיר את אוראל ועומר, אלה היו מופרעים מאוד, ושלא נדבר על אח שלהם הגדול, הוא היה הכי הרבה, אבל אותו אני לא זוכר" הוא אמר וצחקנו עליהם תוך כדי.
"מה באמת?! את זה עומר לא סיפר לי חחחח" אמרה שירז בזמן שצחקה.
"כן, טוב בואו נודה לא גאווה גדולה" אמרתי וצחקנו.
בן: "טוב תומר לא הרבה יותר טוב"
אני:" אתה מספר לי?!"
אביה:"רגע רגע, מה הוא היה עושה?" אמרה בחשדנות.
בן:" אוקיי, פעם אחת הוא קיבל שיחת טלפון באמצע השיעור וענה ואמר: 'אני בא, דקה אני אצלך' ואז הוא יצא והמורה העיפה אותו למנהל, ופעם אחרת הוא התעצבן על המורה שלקחה לו ולחברים שלו את ההפסקה אז הוא לא הפסיק לזרוק עליה מחקים עד שהיא תפסה אותו ועוד פעם העיפו אותו למנהל"
אמר ותוך כדי התגלגלנו בצחוק.
אני:" רגע, איך אתה יודע?!"
בן:"אממ… הייתי מבריז יחסית הרבה עד שהפסקתי" אמר והגענו בסוף לבצפר.
"בנצ'וק תספר לי איך אוראל היה כדי שאני אוכל לרדת עליו?" שאלתי אותו לפני שנפרדנו, הוא עם אוראל בכיתה השנה.
"חחח אין בעיה, אם זה למטרה טובה אני מוכן לעשות הכל!" אמר וצחקנו.
היה צלצול ראשון ונכנסנו לכיתות, המורה לא הפסיקה לחפור על מה נעשה השנה לקראת הצבא וכו'…
~~~~~צלצול להפסקה~~~~~
"בואו החוצה" אמרתי לשירז ואביה והן הסכימו, בדרך פגשנו את בן ובסוף התיישבנו איתו ועם חברים שלו.
"הי הנה אוראל" בן נתן לי מרפק ואמר: "לכי תגידי שלום"
"לא רוצה, נראלך!? הוא עם חברים!" אמרתי, אני מתביישת!
"את רוצה שאני אבוא איתך?"
"כן בטח" אמרתי בציניות, שהוא כנראה חשב שזו אמת ובגלל זה הוא קם וגרר אותי איתו.
"זאת היתה ציניות!" אמרתי.
בן:" אבל עכשיו מאוחר מדיי אנחנו נראה מוזרים אם נחזור למקום" אמר והוא צודק, אז תלית ברירה הלכתי לאוראל.
"שלום, אני בן ידיד של מעיין ובאתי איתה להגיד שלום לאוראל כי היא מתביישת" בן אמר וכולי הייתי אדומה ונתתי לו כאפה.
"חחחח מה קורה חיימשלי?" אוראל שאל וחיבק אותי.
"בסדר, אבל תדאג לו יותר, כי הוא לא נראלי עומד להמשיך לחיות עד סוף היום!" אמרתי והם צחקו.
חזרנו למקום והמשכנו לאכול אחרי שכמובן נתתי לבן עוד כאפה חחח…