להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 31
התעוררתי כשרק דור ותומר נמצאים לידי, הם עדיין ישנו…
החלטתי לצחצח שיניים ולרדת שלתות שוקו, ירדתי לבר שם.
"ומה תרצי?" שאל המוכר, הדי חתיך… (לא שמעתם את זה ממני).
"אממ… אני אקח שוקו חם עם קצפת" אמרתי וחייכתי אליו. הוא הכין לי את השוקו, ובינתיים קיבלתי שיחת טלפון.
"מעיין איפה את?!" דור שאל עצבני ומודאג.
"חחח תרגע! כולה ירדתי לשתות שוקו.. מה הלחץ?" אמרתי, הוא ניתק לי. חוצפן!
"מה קרה? חבר?" המוכר שאל.
"לא… שני אחים מעצבנים" אמרתי.
"אז יש מצב אני מזמין אותך לדייט?"
"פשש… ישיר אתה; אבל סורי, חבר…" אמרתי לו ושתיתי את השוקו.
"אהה… טוב סליחה…" אמר.
"לא נורא, לא ידעת" אמרתי וחייכתי. גמרתי את השוקו ובדיוק תומר ודור באו אליי.
"מה את לובשת?!" תתומר אמר.
"למה את יורדת בלי לקרוא לנו?!" דור אמר.
" ולמה דיברת עם מוכר?!" תומר הוסיף.
"אוקיי, אני לובשת מה שאתה רואה שזה: גופייה לבנה ושורט ג'ינס! כי ישנתם ורציתי להיות טיפה לבד.
ודיברתי איתו כי הוא ניסה להתחיל איתי! עוד שאלות?!" אמרתי להם באדישות ובסוף הסתכלתי עליהם.
"כן, למה את לא בורחת?" דור שאל.
"מה?" לאהבנתי מה הוא רוצה.
"הוא מתכוון, שכדאי מאוד שתתחילי לברוח!" הוא אמר והתחלתי לרוץ לחצר, לא היה בה אף אחד.
התחלתי לרוץ לשער ואז ראיתי שם את אוראל בדיוק יורד מהרכב.
אלוהים, למה להיות חרא?! במקום זה תעזור לי לברוח מפה! חשבתי.
התחלתי לרוץ ליציאה האחורי, טיפסתי על הגדר ועברתי אותה, ראיתי את שלושתם מאחוריי,
התחלתי לרוץ כמו משוגעת באמצע הדרך נפלתי, אבל המשכתי לרוץ חצי צולעת, הגעתי לקניון גדול באיזור ,
קניתי ג'קט, כדי שלא יזהו אותי. (הכסף היה זה שנשאר לי מהשוקו- יחסית הרבה) .
התחלתי להסתובב בקניון ולהשתמש באיזשהו טלפון להזמין מונית או משהו…
מצאתי טלפון והזמנתי לי מונית הביתה.
אחרי עשרים דקות הגעתי הביתה עם כמה שקיות… (טוב נו, אז הסתובבתי קצת..)
נכנסתי הביתה, ותנחשו מי חיכה לי בחדר… תומר ודור.
"תראו תראו מי חזרה" דור אמר.
"ואו, דור ותומר, בחיאת, עופו מפה!" אמרתי.
"לא רוצים" תומר אמר.
"טוב אז אני הולכת, ביוש" אמרתי והלכתי לחצר למיני קולנוע וצפיתי שם בטלויזיה, כי אפשר לכוון את זה למצב טלויזיה.
**נק' מבט תומר**
"נו למה היית צריך להגיד לה את זה?" דור אמר לי והתקשרתי לאביה.
"הלו?" שמעתי את הקול שלה.
"היי, אביוש, יש לנו בעיה קטנה עם מעיין.."
"אויש, תומר, מה עכשיו??"
"אממ… די אמרתי משהו שלא הייתי צריך, והיא די הלכה.."
"טוב, חמש דקות אני אומרת לך איפה היא, בשני תנאים!"
"איזה?"
"דבר ראשון, אתה לא בא אליה! ודבר שני, בוא נצא היום בערב לאנשהו…"
"חחח טוב"
~~ניתוק~~
"טוב, סידרתי את זה…" אמרתי לדור.
"טוב, אתה בא היום למועדון?"
"לא נראה לי, הבטחתי לאביה שנצא היום לאנשהו.."
"אהה, טוב אני אצא עם עומר וגיא"
"אוקיי."
**נק' מבט מעיין**
צפיתי שם בטלויזיה ואחרי כמה דקות ראיתי את אביה נכנסת, בטוח תומר דיבר איתה..
"היי" היא אמרה
"היי, רוצה לשבת?"
"לא… אני רוצה לדבר…"
"טוב" אמרתי וכיביתי את הטלויזיה.
"אוקיי, מה קורה איתך בזמן האחרון?"
"מה?" שאלתי באי הבנה..
"את כאילו הפכת להיות מישהי שונה… כאילו, תראי את זה ככה. פעם אחת, את בורחת מהבית חולים,
ואחר כך ברחנו למועדון… וכל מיני כאלה." היא אמרה.
"את צודקת, אבל כדי שלא יגידו לי מה לעשות פה כל היום זה מה שאני צריכה לעשות"
אמרתי ובדיוק ראיתי את תומר נכנס לשם עם כמה חברים שלו.
"אתם חייבים לראו.. מעיין?!"
"גם אני שמחה לראות אותך" אמרתי בציניות עם חיוך מאולץ.
"טוב יאללה עופי מפה!" תומר אמר ואביה הסתכלה עליו כאילו היא הולכת להרוג אותו עוד שנייה.
"מה קרה מנסה לצאת גבר?, עכשיו אני פרנציפ לא זזה!"
"אם לא תזוזי עכשיו אני אוציא אותך בכוח, נשבע לך!"
"ואם אתה תיגע בה אנחנו גמרנו!" אביה הצטרפה לשיחה, תומר הסתכל עליה במבט של: 'מה אמרת הרגע?!'
"נו מעיין בבקשה זוזי"
"עכשיו אני זזה, אבל זה היה רק בגלל שאביה איימה עליך… כי בי לפחות נשארה טיפת אנושיות!" אמרתי ואני ואביה הלכנו.
"אביה אם באלך את יכולה להשאר!" הוא צעק לה.
"תומר סתום תפה שלך! ואם כבר תהית בנוגע ליציאה היום, אז היא מ-ב-ו-ט-ל-ת!" היא אמרה והדגישה את המילה האחרונה, הלכנו משם לחדר של אביה.
"אביוש, את יודעת שלא היית חייבת לעשות את זה" אמרתי אחרי שהגענו.
"כן, אבל היה לי צורך לעשות את זה… לא יודעת, הרגשתי כ"כ רע עם מה שהוא עשה, שהייתי חייבת לעשות משהו" היא אמרה.
"בואי נקרא לשירז.." אביה אמרה.
"סבבה, אני מדברת איתה, דקה" אמרתי וסימסתי לה שתבוא.
אחרי כמה דקות שירז הגיעה וסיפרנו לה מה קרה.
"ואו, ורק עכשיו קראתם לי?! הייתי יוצאת על תומר!" היא אמרה.
"חחח אם באמת הייתי רוצה אז הייתי עושה את זה!" אמרתי, וזה נכון, לא היה לי יותר כוח לריב איתם!
"כן, את כשאת רוצה משהו.." אביה אמרה וצחקנו.
אחרי כמה דקות קיבלתי אסמס מערן שאבא ואמא באים היום, ועושים ארוחה לכבודם.
"טוב בנות, אני חייבת ללכת, המכוערים צריכים אותי עכשיו…"
"טוב, בהצלחה יפה שלי!" שירז אמרה ואביה והיא חיבקו אותי.
התחלתי ללכת לכיוון הבית עד שהגעתי וראיתי את ערן במטבח מסתבך עם הבשר.
"זוז חחח עדיף שתחתוך סלט" אמרתי והוא הלך למקרר והוציא את הירקות.
בזמן שהוא חתך אני כבר הכנתי עוף עם תפו"א ופסטה מיוחדת עם רוטב בולונז.
"תגיד איפה האחרים?"
"מי?"
"נו, דור ותומר.." אמרתי בקול מעוצבן.
"הם למעלה, כן הם באמת צריכים גם לעזור, את יכולה לקרוא להם?"
"אני רוצה לחתוך סלט תקרא להם אתה". הוא עלה לקרוא להם, והם ירדו למטה לעזור.
"טוב, אז ככה, ערן תמשיך לחתוך סלט, תומר תכין עוגה ודור תעזור לו. מובן?" שאלתי והם הנהנו.
אני הכנתי בינתיים עוד כמה דברים עם בשר ולקראת הסוף ערן ניסה (דגש על הניסה) לעזור לי.
"טוב אז סיימנו!" אמרתי ועליתי לצפות בטלויזיה.
תגובות (0)