להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 20 (20!!!!)

התעוררתי בבוקר, אוראל עדיין חיבק אותי, השתחררתי בעדינות מחיבוקו והלכתי לצחצח שיניים, לקח לי שנה עד שמצאתי מברשת נקייה!
יצאתי וראיתי את אוראל מתעורר, בהיתי בו מבלי לשים לב אפילו… הוא היה בלי חולצה -,-.
נתתי לו נשיקת בוקר טוב והוא בלך לצחצח שיניים. כשהוא יצא ובא לחבק אותי, קיבלנו הודעה בפלאפון באותו זמן, שמענו עוד כמה צלצולים מלמטה… מה זה יכול להיות?
בהודעה היה רשום: 'בוקר טוב כולם, אני מצטער על השעה המוקדמת… אבל תתחילו לארוז. עוברים ללאס וגאס!' ההודעה היתה מאבא שלי. לכולם היתה את אותה הודעה.
"מה זה אמור להיות?! אני לא רוצה לעבור עוד הפעם עד שהתרגלתי לפה!" אמרתי עצבנית.
"את פה כולה שבוע!" אמר וצחק, נתתי לו מכה קטנה בעורף.
"טוב קדימה לארוז! ולפי דעתי וגאס יפה יותר מניו יורק." הוא אמר ושלף מזוודה מתחת למיטה.
"אז מה… אין לי כוח להמשיך לעבור, אנחנו פשוט בורחים כל הזמן!"
"טוב לא משנה, אין לנו מה לעשות עם זה, אז לכי תארזי כבר, יקח לך שלוש שעות עם הדברים שלך!"
צחקנו, נתתי לו נשיקה בלחי והלכתי לחדר לארוז.
עליתי לקומה וראיתי את כולם אורזים במזוודות. הלכתי קודם לחדר של תומר.
"היי מעייני, כדאי לך להתחיל לארוז, אנחנו עוזבים היום בערב…" אמר בעצב.
"כן…" ואחרי שתי שניות הוספתי :"למה אנחנו לא יכולים פשוט להשאר פה ולהלחם?!" התחלתי עוד פעם.
"כי… טוב תראי אני לא אשקר לך, הם פשוט ממש חזקים, אפילו יותר מהאלה מהארץ…"
"טוב…" אמרתי והלכתי להתחיל לארוז. ארזנו את כל הבית. למרות שאת הרוב נתתי לעוזרת לעשות (:P)
הגיעה השעה שיצאנו מהבית, הגענו לשדה תעופה וטסנו ללאס וגאס.
אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת את וגאס, מאוד! אבל פשוט באלי להשאר במקום מסויים!
עבר לו הזמןן במטוס והגענו.
הבית היה בדיוק אותו הדבר! רק שהפעם החצר הקידמית היתה הרבה יותר גדולה! וגם הבריכה!
"אוקיי, עכשיו ברצינות למה יש לנו כ"כ הרבה בתים?!" אמרתי איך שהגענו, כולם צחקו.
"זה לא משנה עכשיו, העיקר שיש לנו בית!" גיא אמר, כי כולנו היינו בכניסה.
נכנסתי לחדר שלי, הוא היה בדיוק כמו הקודם! רק יותר גדול. והכל נשאר אותו הדבר מקלחת, מרפסת וכו'.
סידרתי את הדברים שלי במקום וירדתי לעזור לסדר את השאר.
בשש בערב קבענו כולם (חוץ מהמבוגרים) להיות בבריכה בחוץ. גיא ועומר אירגנו מסיבת בריכה עם מוזיקה, בירה וכמובן, אלכוהול…
' אל תשתה הרבה… רק כוסית או שתיים' שלחתי הודעה לאוראל.
'טוב, אבל זה רק כי את ביקשת! 3>' הוא שלח חזרה וחייכתי, חזרתי להיות עם שירז ואביה ועוד כמה בנות שהיו שם… אין לי מושג מי אלה… אבל הן בטח חברות של המשפחה או משהו…
רקדנו, ואז החלטתי שבאלי לנסות לשתות קצת בירה עם אלכוהול (זאת לא היתה בירה רגילה- היו בה 48% אלכוהול) באתי לשתות אבל ברגע האחרון אוראל בא ולקח לי את זה מהידיים! מעצבן!
"מה את חושבת שאת עושה?!" הוא שאל עצבני.
"מה נראה לך? שותה!" והזמנתי עוד כוס מהברמן, ואוראל לקח לי גם את הכוס הזאת ושפך לדשא.
"דיי כבר למה לי אסור ולך מותר?!"
"כי אני כבר עברתי את גיל שמונה עשרה!" הוא החזיר באותו טון. הלכתי משם, התחשק לי להכנס למים, אז הורדתי חולצה ומכנסיים וראיתי איך הוא מסתכל עליי במבט רותח ועצבני. אני יודעת שהוא לא אוהב שאני עם בגד ים, אבל מה איכפת לי שיקפוץ לי!
נכנסתי עם שירז ואביה לתוך המים, ולא הצלחתי להפסיק להסתכל עליו, הוא כ"כ התעצבן, אפילו עם החברים שלו, הוא נשאר כועס.
"אז קיצור הוא ניסה להתחיל איתי ב… מעיין את פה?" שירז התחילה לספר ונופפה עם ידה מול עיניי.
"כן כן, סליחה" אמרתי ישר.
"קרה משהו? את לא פה…" אביה אמרה.
"סתם אוראל… הוא לא נותן לי לשתות כוס בירה אחת!" ואת הסוף צעקתי. נראה לי כל הבריכה שמעה אותי והסתכלה, הסתכלתי על אוראל והוא נראה ממש עצבני כאילו עוד דקה יוצאת לו אש מהאוזניים!
"אופסיי…" מלמלתי. ושירז ואביה ישר יצאו איתי החוצה והתיישבנו באחת הספות שהיו ליד הבריכה.
"מה את עושה?!" אביה אמרה.
"בטעות, הוא כ"כ עיצבן אותי! כוס אחת אסור!"
"אבל הוא דואג לך!" שירז אמרה.
"אז מה… באלי פעם אחת!" אמרתי והן כבר עזבו את זה…
"אז מה אמרת קודם שירז?" אמרתי כדי להקל על האווירה.
"אוקיי אז הוא התחיל איתי בבית קפה, הייתי רעבה היום אז הלכתי לאכול בחוץ, אז הסכמתי לו!"
"אבל לא היית בעניין של עידן או משהו?" שאלתי, והיא הסתכלה עליו.
"כן שירזי מה קורה?" אביה שאלה.
"סתם ילד…" אמרה מאוכזבת.
"מה קרה שלא סיפרת לנו?" שאלתי בחשדנות.
"סתם ראיתי אותו עם מישהי אחרת, ולא היא לא אחותו" אני ואביה הנהנו להסכמה.
"טוב עשית את הדבר הנכון שעכשיו" אביה אמרה וחיבקנו את שירז.
המסיבה נגמרה והלכתי לחדר לישון, אבל היה פתק על המיטה.
'מעיין, באמת שאני מצטער על היום… אבל תביני, אני עושה את זה רק כי אני אוהב אותך ודואג לך.
אוהב מאוד! ותזכרי את זה' חייכתי כשקראתי את זה, היו לי פרפרים בבטן.
החלטתי ללכת אליו, נכנסתי לחדר שלו והוא אמר: "אם זה עומר אז תזהר ממני, אני גם ככה עצבני!"
והתחלתי לצחוק. "מעיין!" הוא אמר ובא לחבק אותי כשאני נקרעת מצחוק.
"חתיך שלי!" אמרתי וחיבקתי אותו חזרה.
"אני מצטערת על היום…" אמרתי עם מבט מצטער.
"לא נורא… גם לי היה את השלב הזה, עומר וגיא שתו בירה מול העיניים שלי, כשלי אסור, וגם אני התעצבנתי מאוד… אבל לא צרחתי את זה מול כל האנשים בבריכה!" הוא אמר והתחלתי לצחוק.
"כפרה על הצחוק הזה" הוא אמר וחיבק אותי .
"עכשיו אני יכול נשיקה?" נתתי לו נשיקה קטנה בפה.
"זה הכל?!" הוא שאל.
"כן!" אמרתי בהחלטיות.
" אוקיי אין בעיה.." הוא אמר ואחרי שניה תקף אותי בדיגדוגים.
"אעאע אוקיי אוקיי חחח דייי נכנעת" צעקתי תוך כדי.
"יופי" הוא אמר. ומשכתי אותו לנשיקה גדולה וסוערת, עד ששלחו לו הודעה בפלאפון.
"מישהו חייב להרוס לנו את זה אה?" אמרתי.
"לא נורא הוא יחכה" הוא אמר והמשיך.
"ואם זה חשוב?" אמרתי.
"טוב קרציה!" הוא קרא את ההודעה ואמר: "טוב אפשר לחזור?"
"מה היה רשום שם?" שאלתי אחרי שהוא לא הראה לי.
"כלום , סתם אחד האחים שלך שאל איפה את… ואם אנחנו כבר מדברים, איזה תאריך את הכי אוהבת בשנה?" הוא שאל, איזו שאלה מוזרה…
"את 18.1 זה היומולדת שלי!"אמרתי בהתרגשות. ואוראל צחק. המשכנו להתנשק עוד קצת עד שאורלא אמר: "טוב יפה שלי אחים שלך דואגים לך"
"מה הם לא סומכים עליך?" שאלתי בהתגרות.
"וואלה לא אחרי מה שהם ראו בפעם האחרונה…" וצחקנו (מי שלא זוכר הפעם האחרונה היתה שערן עבר ליד הסלון בזמן שהם התנשקו).
הלכתי חזרה הביתה עם אוראל, הוא ליווה אותי, איזה חמוד :).
נכנסתי פנימה וישר קפצתי למיטה שלי, עשיתי סידורי שינה ושקעתי בשיה עמוקה…