להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 16
**נק' מבט מעיין**
רקדתי כמו שאני יודעת, למדתי גם כמה תנועות חדשות, ובסוף השיעור המורה באה אליי ואמרה:
"שלום, את פנויה לדקה?" היא שאלה אותי, מה היא רוצה?
"כן" עניתי
"אני ראיתי איך את רוקדת, ולדעתי את ברמה הכי גבוהה פה, אז אני אשמח מאוד אם תקחי חלק בלהקה שלי"
היא אמרה, הייתי בהלם! אני ברמה של להקה?
"את יודעת מה, אני חוזרת הביתה אני אתייעץ עם ההורים שלי ואני מחזירה לך תשובה מחר, רק תגידי לי מתי האימונים, כדי שאני אדע." אמרתי נרגשת.
"אז ככה, האימונים בימי ראשון, ורביעי, בשעות חמש עד שש, האימונים שלכם מקוצרים קצת."
"אוקיי, אחזיר לך תשובה מחר" הלכתי חזרה הביתה,וברגע שנכנסתי ערן בא וצעק עליי.
"איפה לעזעזל היית?! את יודעת איך דאגנו לך?!" המשכתי ללכת, ברגע שהוא יחליט לא לצעוק עליי, אז אני אענה לו. הוא תפס לי ביד וסובב אותי אליו. "עכשיו, תעני לי, איפה היית?!"
"לא רוצה להגיד לך! טוב לך?!" התעצבנתי ורצתי לחדר שלי, כשהגעתי מיהרתי לנעול אותו.
אחרי חמש דקות שמעתי דפיקה בדלת. "מי זה?!" צעקתי עצבנית.
"אוראל" נשמע קול מבולבל, כנראה מהצעקה שלי… פתחתי את הדלת והכנסתי אותו, הוא התיישב על המיטה,
ושאל: "מה קרה?"
"כלום" לחשתי, "טוב רוצה ללכת לבריכה?" שאלתי כדי להקל על האווירה.
"אוקיי, ידעתי שתשאלי את זה אז באתי כבר עם בגד ים" אמר וצחקתי, אני אוהבת ללכת לבריכה.
"טוב חכה פה אני מחליפה לבגד ים" נכנסתי למקלחת והחלפתי. יצאתי וראיתי את ערן מדבר עם אוראל, המבט של אוראל נעשה עצבני. כנראה תומר ודור סיפרו לערן, ועכשיו הוא מספר לאוראל.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בקרירות.
"כלום" הוא אמר ואז לחש לאוראל משהו באוזן, והלך.
"מה הוא אמר לך?" שאלתי.
"כלום בואי" והוא משך אותי ישר לכיוון הבריכה הפרטית של המשפחה שלו. הגענו לבריכה והוא התחיל לחקור אותי. "מה עשית קודם?" הוא התקרב אליי, והחזיק בידי יחסית חזק.
"יש פה מישהו?" שאלתי
"לא, רק אני ואת, עכשיו תעני לי" הוא אמר בתקיפות.
"מה? מה? אסור לי להסתובב?!" צעקתי
"לא! עכשיו תעני!" הוא חיזק את האחיזה שלו בי.
"הלכתי למקום שאני יכולה להשתחרר קצת!" התעצבנתי
"לאן?!"
"לרקוד! וואו איזה אנשים קשים אתם!" צרחתי עליו ופה כבר הצלחתי לשחרר את היד שלי והתרחקתי ממנו. "עכשיו אני הולכת ה-ב-י-ת-ה!" צעקתי והדגשתי את המילה האחרונה. עמדתי ללכת אבל הוא אחז בידי, הפעם ברכות, ואמר: "חכי אני מצטער!" הוא אמר.
"יופי לך" השתחררתי מאחיזתו והלכתי כשיש לי דמעות בעיניים. איך הוא מסוגל לעשות את זה?!
מה בגלל שערן אמר לו משהו?! זהו זה, זה הסוף של ערן! הגעתי עצבנית מאוד הביתה אני יכולה עכשיו להרביץ לו!
"ערן!!!" צעקתי בכל הבית, ההורים שלי לא היו בבית.
"מה?" הוא שאל.
"הוא עכשיו למטה!" צעקתי שוב. הוא ירד ושאל: "מה את רוצה?"
"מה נראה לך שאתה אומר לאוראל ככה?! בגללך רבנו עכשיו ואם לא הייתי מספרת לו היד שלי היתה הופכת לשחורה!" צעקתי עליו.
"פעם הבאה תספרי כששואלים אותך בפעם הראשונה!" הוא אמר בכל תקיף שעומד לצעוק.
"אה אז זה מה שעושים כשלא מספרים נכון? או שבמקרה שלכם הולכים ורוצחים?!"
הוא היה בהלם, והוא שתק.
"אה, אז תומר ודור לא סיפרו לך, נכון?" שאלתי בהתגרות.
"אז את יודעת…" הוא לחש.
"כן" אמתי בקול החלטי, והלכתי משם, עליתי לחדר להתקלח.
כשגמרתי ירדתי בשקט כשאף אחד לא היה, למטבח לקחת משהו לאכול, אין לי כוח לראות אותם עכשיו.
אחר כך הייתי קצת בטלויזיה, בסביבות שתיים עשרה נרדמתי.
תגובות (0)