להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 15
היינו בבריכה משהו כמו שעתיים, עלינו לחדר וארזנו הכל. "אוראלי?" הוא שכב בינתיים על המיטה וצפה קצת בטלויזיה. "מה?"
"מתי הטיסה שלנו?" שאלתי, בזמן שארזתי כמה דברים אחרונים.
"בשבע היא יוצאת מפה, אנחנו צריכים להיות שם בשש" הוא ענה.
"ומה השעה עכשיו?" הסתכלתי עליו.
"עשרה לשש" הוא ענה ברוגע, המשכתי לשנייה להתעסק שם בדברים, ואז פערתי עיניים והסתכלתי עליו,
הוא גם עשה את זה וצעקנו: "עשרה לחמש!!!" סימסנו מהר לכולם והגענו לשדה תעופה בשש ועשרים במזל.
"אוקיי, הצלחנו להגיע!" אמרתי מתנשפת מהריצה לשם מההסעה.
"אולי בפעם הבאה מישהו יזכר בזה קודם!" אביה אמרה וכולנו הסתכלנו על אוראל במבט כעוס.
" הי! בלעדיי לא הייתם פה!" הוא צעק, וכולנו המשכנו לכיוון הטיסה.
התיישבנו במטוס, הפעם ישבתי ליד אביה, שירז רצתה לשבת ליד עומר… נראה הולך שם משהו חחח.
הגענו הביתה, הלכתי להתקלח וישר צנחתי למיטה.
"בוקררר!!!!!!!!!!!!!!!!" מישהו צעק לי באוזן, קמתי עם מבט רצחני והסתכלתי על מי שעשה את זה.
זה היה דור ועומר. "בסדר בסדר! אמרו לנו להעיר אותך חחח" עומר אמר.
"חכו חכו!" העפתי אותם מהחדר, עשיתי אירגוני בוקר וירדתי למטה, אכלתי ארוחת בוקר עם אמא ואבא שלי, וסיימתי, החלטתי שהגיע הזמן להחזיר לעומר ודור.
התחלתי לרקום תוכנית, חשבתי קצת, יש לי! הם הרי כל הזמן ביחד בזמן האחרון אז.. אני אתגנב לחדר של דור, ואני אבהיל אותם כשהם יכנסו, אבל לא ככה סתם, אני אכנס לארון, אני אפתח אותו בשקט ואז רק אני אבהיל אותם! מעולה!
הלכתי לחדר ששל דור, פיניתי לי מקום בארון, כשפיניתי את הדברים, גיליתי מתחת אקדח!
מזה?! ממתי יש לו את זה?! הלכתי לחדר של ערן, גם לו יש! מה… גם לתומר? הלכתי לחדר של תומר, גם לו היה! מה זה אמור להיות?! אני הולכת לשאול על זה… אני אכריח את דור לספר לי.
הלכתי לארון של דור והתחבאתי שם, דור נכנס עם עומר כמו שציפיתי, והבהלתי אותם חחח, הם הודו שזה מגיע להם, ואז התחלתי בשאלות. "דור אתה יוצא בלילה?"
"כן…(?)" הוא ענה לא מבין.
"לאן?" שאלתי בחשדנות.
"מה זה משנה לך פתאום?!" הוא התעצבן
"בגלל זה" שלפתי את האקדח ממכנסיי ודחפתי לו אותו לידיים.
"עכשיו תשובות!" צעקתי. תומר נכנס ואמר: "הכל בסדר?"
"או, יופי, תומר בדיוק אותך הייתי צריך, בוא תסביר למעיין לאן אנחנו יוצאים כל יום." הוא הסתכל עליו עצבני, המבט של תומר נהפך להיות קר.
"מה זה מעניין אותך?!" הוא צעק.
"אה, נכון, הנה שלך!" דחפתי גם לו את האקדח לידיים, כי בכל זאת אני לא רוצה שייפלט איזה כדור.
"עכשיו. תשובות!" צעקתי אליהם, הם לא ענו והסתכלו למטה.
"זה.. זה בגלל שבאים ומנסים לקנות מאיתנו את החומר, או יותר נכון לסחוט מאיתנו, אז אנחנו… עושים את מה שצריך בלילה". דור לחש.
"יופי לכם, פושעים נהייתם!" ויצאתי החוצה מהחדר ואז נזכרתי בזה שיש לי גם את האקדח של ערן, אז שמתי לו אותו על המיטה ורשמתי בפתק: 'מקווה שתבין כבר לבד, אוהבת מעיין'
החלטתי לנקות קצת את הראש, אז הלכתי לחוג של היפ הופ, אני ממש אוהבת לרקוד, כשהייתי קטנה הייתי ממש מקצוענית, אבל בסוף פרשתי. אבל אני עדיין יודעת לרקוד יפה.
לבשתי את זה (אתם יודעים איפה ;)) וירדתי למטה, פגשתי את ערן בדרך והוא אמר לי בתוקפנות
"את לא יוצאת ככה מהבית!" התעלמתי והמשכתי ללכת.
"תעצרי! לאן את הולכת?! מעיין!" הוא קרא לי, ובסוף החזיק אותי חזק מהכתף.
"מה?!" צעקתי.
"לאן זה?!" הוא שאל, מעיין, תרגעי הכל מדאגה, הוא לא יודע שגילית.
"לשום מקום!" אמרתי והמשכתי ללכת.
"אני בא איתך" הוא אמר, יואו איזה קרציה!
"למה? אתה לא צריך זה ממש בסדר!" ניסיתי לשכנע אותו לרדת מזה… אבל זה לא הצליח ובסוף הוא בא איתי וישבנו בחוץ. היו שם עוד אנשים שהם כנראה חברים שלנו.
ישבנו באחד השולחנות איזה חמש דקות. ואז אמרתי "ערני, אתה יכול להביא לי קפה? אני עוד דקה נרדמת…" אמרתי בקול חמוד. "טוב" הוא אמר. יש! זה הצליח ! אני בורחת כשהוא יכנס הביתה!
הוא הלך הביתה וישר רצתי לכיוון הסטודיו שהם רוקדים בו. השיעור התחיל ורקדתי כמו פעם, נזכרתי איך כ"כ אהבתי את זה.. סיימנו לרקוד והם מאוד התרשמו ממני.
** נק' מבט ערן**
הלכתי להכין לה קפה, וכשחזרתי היא נעלמה! פאק!!! איפה היא?! שלחתי כמעט את כל השומרים שלנו לחפש אותה, כדי שישארו כמה להגן על הבית.
השומרים יצאו ואחרי עשרים דקות אמרו שאיתרו אותה בסטודיו לריקודי היפ הופ.
טוב נו, צפויי ביותר. אני אתן לה בינתיים את השקט שלה, אבל יש עליה מעקב מצד השומרים!
אני כבר מחכה שהיא תחזור הביתה, אני כבר אדאג לצאת עליה!
תגובות (0)