"להיות אחרת"-פרק 1

״אתם לא יכולים לישלוח אותי לאימוץ אני אולי בת 13 ואולי ישלי עוד אחים קטנים ואין לנו הרבה כסף להאכיל כל כך הרבה אבל אתם לא יכולים לוותר עליי ככה…"אמרתי להוריי הם היסתכלו עלי במבט מרחם.
״מיצטערים…את הכי גדולה ואת לא זקוקה לנו.״אמרו והיסתכלו עלי.
דמעות החלו ליזלוג במורד לחיי,ההורים שלי,אלה שחשבתי שהיו איתי תמיד,באש ובמים נטשו אותי,תמורת עוד חיסכון קטן כי יש להם פחות אחד להאכיל.
ההרגשה הזאת,שאת מבינה שאת לא רצויה,היא שוברת.
להיות לא רצוייה מבחינת ההורים?יש משהו יותר משפיל וכואב?
איך אחיי הקטנים יגדלו בלי אחותם הגדולה?והבן דוד הקטן שנולד?הוא יזכור אותי?
בחיים יש כלכך הרבה שאלות אבל השאלה הכי גדולה כאשר כל הרגשות עולים העצב,האכזבה,והשיברון לב , היא למה?
אני יוצאת לעולם הקר והאכזרי שמחכה לי שם מעבר לדלת ארזתי מיזוודה ובה דברים מעטים,חולצה או שתיים,מיכנס גינס,טייץ ונעל.
היסתובבתי להוריי,נתתי חיבוק אחרון לאחיי הקטנים ולחשתי לכל אחד מהם באוזן שאני עוד יחזור ונשקתי ללחיים,הם בסך הכל בני שנתיים הם לא מבינים לאן אני הולכת אחותם הגדולה.
היסתכלתי על הורי והבאתי להם חיבוק,לקחתי את מיזוודתי וסגרתי אחריי את הדלת.
עולם?אני,לירן ביטון,לא מפחדת מימך.