להיות אחרת – פרק ראשון

– רדו קודם לרציתי להוסיף –
להיות מאיקו, גיישה מתחילה, תמיד הצריך ממני יותר ממה שיכולתי לתת.
או יותר נכון, ממה שרציתי לתת.
שנאתי את הקימונו, את האיפור, ובעיקר את התסרוקות, אשר הקשו עליי לחשוב מרוב שלחצו והכאיבו.
אז מי האמין שאני, צ'יהירו, אהיה איי פעם גיישה? או יותר נכון, אהיה בעתיד גיישה.
ישבתי על כיסא לא נוח במיוחד. לצידי ישבה איצ'יגו, האונה-סאן שלי.
"צ'יהירו, את כאן?" שאלה איצ'יגו ונופפה בידיה מול פניי.
כמעט והתפרצתי, "יש לי ברירה?" אך ידעתי שאסור לי להגיד את זה.
"מצטערת, חלמתי לרגע." חייכתי בהתנצלות והבטתי בגבר אשר ישב מולי, כפי שהבנתי, קוראים לו צ'אנג.
הוא היה דיי מבוגר, הרגשתי לא בנוח לצידו. אבל כבר הבנתי איך זה הולך בעולם הגיישות… בעולם שהיה כה חדש ולא מוכר לי.
הרי אני רק חצי שנה בתחום הזה, הודות לאימי.
לא שאני באמת מודה לה, אני מקללת אותה כל יום בליבי, על כך שהכניסה אותי לעולם כה אפל.
"תתפקסי." לחשה לאוזני והנהנתי במהירות, מחייכת חיוך זהיר לצ'אנג.
"את מאוד יפה, צ'יהירו." אמר צ'אנג בחיוך פלרטטני, לקח את ידי ונשק לה.
כמובן שהדבר גרם לי לקפוא במקומי ולהביט בו בכעס, שניסיתי להסתיר ללא הצלחה מרובה.
"תודה רבה…" מלמלתי ולקחתי את ידי בחזרה.
איצ'יגו הביטה בי במבט מסוכן, החזרתי לה מבט כועס.
הרי הוא בכלל לא אמור לגעת בי! או להתייחס אליי.
הוא אמור לבלות את זמנו עם איצ'יגו. אני כא בכדי לצפות וללמוד.
"איצ'יגו." שמעתי מאוחרי קול הקורא לאיצ'יגו.
"הו, טיי. כמה טוב לראות אותך! חייכה איצ'יגו בעוד אני פניתי להביט בבחור אשר כנראה היה טיי.
הוא היה נראה עשרים ושבע, אולי פחות.
"זאת המאיקו שאת חונכת?" שאל טיי ובחן אותי בעיניים מציצניות.
"כן, זו צ'יהירו." חייה לעברוואז פנתה אליי, "זה טיי, ידיד קרוב מאוד שלי." אמרה וקרצה לו.
זה העביר בי בחילה.
לא ידעתי שאיצ'יגו כל כך זנותית.
"רציתי להזמין אותך למועדון הקרוב, אם אינך מתנגדת." חייך לעברה ופנה להביט בי.
"כמובן שאת גם, צ'יהירו,מוזמנת." חייך לעברי חיוך שחשף שתי שורות של שיניים ישרות ולבנות .
"היא תשמח!" אמרה במהירות וחייכה, פונה להביט בשעון שעל מפרק ידה.
"צ'אנג, בדיוק עבר הזמן שלנו יחדיו." היא חייכה ונשקה ללחיו, גורמת לו להסמיק במעט.
הוא בניח את הכסף בידה וזאת הכניסה אותו לתיקה.
"בואי." אמרה וקמנו ממקומנו, מבלי להביט לאחור, או למלמל ביי קטן ומסכן אל עבר צ'אנג.