להזכר? פרק 8 :)

הוא אמור להגיע, זה הולך להיות מביך,
החלפתי בגדים, לשורט סגלגל וחולצה לבנה שלושתרבע, שכתוב עליה I JUST WHONT YOU
בצבע סגול כמו בשורט, חידשתי את האיפור, אייליינר, מסקרה, סומק, ואודם ורדרד,
השיער שלי מסודר עוד מהבוקר, ככה שהוא בסדר,
דפיקה נשמעה על דלת חדרי
"אני יכול להכנס?" קולו הגברי של קייל נשמע מבחוץ, למשמע קולו ליבי מתחיל להלום בתוכי, משום מה אני מצטמררת, מה עובר עלי?
"כן, כנס" אני אומרת, בוחנת את עצמי במראה בפעם האחרונה,
הוא פותח את הדלת, חיוך על פניו, אבל אני יכולה לראות עליו שהוא לא הכי מרגיש בנוח,
"מה קורה?" אני שואלת, מנסה להפיג את המתח
"סבבה, ואיתך?" הוא אומר
"גם, ממש ממש תודה שהסכמת לבוא" אני אומרת
"למה שאני לא ירצה?" הוא שואל, עושה את עצמו תמים
"אני יודעת שזה לא הכי נוח לך עכשו, אחרי שניפרדתי ממך" אני אומרת
"אני בסדר, כבר שכחתי אותך" הוא אומר, כבר שכחתי אותך הוא אומר לי, הוא שכח אותי, הוא כבר לא רוצה אותי יותר, זה אבוד, הכל אבוד, אני רוצה לבכות, להקבר מתחת לשמיכות, ולהתפרק,
לקלל את עצמי על שככה ויתרתי עליו, ושאין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי, אני ביקשתי את זה
"אלכס?" הוא שואל, קוטע את מחשבותי הארורות,
"מה?" אני שואלת, מנסה להתפקס,
"את לא רוצה ללמוד?" הוא שאל, הנהנתי בראשי והתיישבנו ליד השולחן שבחדר, הספר של התרגילים והמחברת היו עליו, פתחתי אותו, והראתי לו את התרגיל שלא הצלחתי לפתור, הוא הסביר לי, יותר נכון ניסה להסביר,
"אני לא מבינההה, למה צריך לעשות פה שמונה?" אני שואלת
"כי זה מה שיצא לך, אז עכשו את צריכה להציב" הוא אומר, מסביר לאט לאט,
"להציב במקום האיקס או הדי?" אני שואלת
"חחחח בדי" הוא אומר, מעט מתוסכל, שכחתי להגיד לו שיש לי קליטה איטית, אני ממשיכה לפתור את התרגיל, הוא לא נגמרר
"אוקי, סבבה" אני אומרת
"לא הבנתי מה אני צריכה לעשות עכשו!, אני צריכה לעשות איקס שווה מינוס שמונים ושלוש?" שאלתי, אני שונאת מתמטיקה!
הוא קם בפתאומיות מהכיסא, הוא נראה עצבני מעט, לא שקט,
"מה קרה?" אני שואלת
"לא קרה כלום" הוא אומר
"טוב, אז מה אני צריכה לעש…" אני מתחילה להגיד אבל הוא קוטע אותי
"אוףף איתךך, עזבי את מתמטיקה, את לא מבינה שאני רוצה אותך? שקשה לי עם זה שאת לא שלי? שאני פשוט לא מסוגל לחשוב על משהו אחר חוץ ממך? שאני משתגע כבר מזה שאני צריך להעמיד פנים שאני לא אוהב אותך!!" אמר בעצבנות, הוא הרכין את ראשו, מנסה להתאפק לא להיות מעוצבן, מנסה לא להשתגע
"אז אל" אני אומרת
"מה? מה את רוצה?" הוא שאל והביט בי, לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו,
אני מתקרבת אליו, מצמצמת את הפער שהיה ביניינו, הוא מביט בי מבולבל, אלכס, מה את עושה לעזאזל?? אלכס, תפסי מרחק, את לא יכולה לעשות את זה, אבל את בכלל לא אוהבת אותו,
"מה?" הוא שואל, לא מבין, שפתי מוצאות את דרכן לשפתיו, אני נושקת לו ברכות, ומתנתקת לבסוף,
"אל תפסיק לחשוב עלי, אני… אני רוצה אותך גם" אני אומרת, מתרחקת, מרכינה את ראשי, ממבוכה,
והוא מתקרב אלי, מצמצם את הרווח ביניינו בחזרה, ואוסף אותי בחיבוקו
אין לי ספק-
אני אוהבת אותו