להזכר? פרק 2 :)

"אני קייל, החבר שלך" הוא אמר, חסר כל הבעה, אני בוחנת אותו, שיער שחור קצוץ, עיניים חום-ירוק דבש, הוא מעט שחום, והוא שרירי
"לפחות אני יודעת שהיה לי טעם ממש טוב" אני פולטת בטעות, הוא מסמיק, מחייך, ועינייו נוצצות
"את לא זוכרת כלום?" הוא שואל בחשש ונושך את שפתיו
"מצטערת" אני אומרת, מסתכלת עליו, משתוקקת להזכר, משתוקקת להזכר בהכל,
אבל המסך השחור הזה, שחוסם לי את כל הזכרונות, כמה שאני מנסה להזכר, זה רק הופך לאטום יותר,
"אהה" הוא אומר, אין לו כל כך מה להגיד, הוא מסתכל על שפתי, כאילו רוצה לנשק אותם, ידו קפוצה, הוא מונע מעצמו לעשות את זה, הוא מכבד אותי, אני לא מכירה אותו, אבל אני כבר יכולה להתחיל להבין למה אהבתי אותו, האייפון שלו מצלצל, על הצג יש תמונה שלי ושל קייל מתנשקים, אני יכולה לראות את האהבה בעיניים של שניינו,
"אני מצטער, לשנות את התמונה? זה מפריע לך?" הוא שואל ומביט בי,
"לא" אני אומרת

נקודת מבט של קייל:
"לא" היא אומרת, זה כל כך קשה, כל כך קשה לדעת שאהבנו, אהבנו באמת, אבל עכשו, עכשו היא השאירה אותי עם האהבה שלי אליה, והיא? היא לא זוכרת אותי, היא בוחנת אותי, כאילו זאת הפעם הראשונה שהיא רואה אותי, אני מת לנשק אותה, לטעום את שפתיה שוב, כבר חודש שלא התנשקנו, אני שותה קצת מהבקבוק מים שליד המיטה שלה, כדי להרגע,
"תנשק אותי" היא אומרת לפתע וקוטעת את מחשבותי,
"מהה?" אני אומר כמעט נחנק מהמים,
"ת…תנשק אותי" היא אומרת ומסתכלת עלי, היא רצינית, היא באמת רוצה שאני ינשק אותה,
"את בטוחה?" אני שואל אותה בחשש, פוחד לפגוע בה, פוחד שהיא לא תרצה לראות אותי
"כן" היא אומרת, בלי היסוס בקולה, היא מתיישבת על המיטה ומזדקפת, אני רוכן אליה, באיטיות, בודק אולי היא נרטעת, אבל לא, היא נשארת, מחכה שאני יעשה את זה, אני מתקרב, שפתי נוגעות-לא נוגעות בשפתיה, ליבי מפרפר, ומהר, לפני שהיא תתחרט, אני נושק לה ברכות, לא רוצה לעזוב, שפתיה רכות כתמיד, אני מתרחק משפתיה באי רצון,
היא שותקת, לא מגיבה, אולי היא מתחרטת? אני מקווה שלא,
"את מצטערת על זה?" אני שואל אותה ונושך את שפתי