להזכר? פרק 15 :)

אוקי, אז עכשו בכל פרק יהיה פלאשבק, וככה בסוף תגלו מה קרה לה

הפלאשבק מסתיים, זה נראה לי מוזר, תמיד הפלאשבקים שיש לי זה קשור לאנשים שסביבי, לסיטואציה, אבל עכשו? עכשו זה לא היה קשור לכלום

נקודת מבט של רוי:
רוז וקייל יצאו מהבית, סוף סוף יהיה לי קצת שקט,
לא יכול עם כל הקוצי מוצי שלהם, זה גורם לי לרצות להקיא,
הם כאלה דביקים,
שלא תבינו לא נכון, אני חולה עליהם, אבל פשוט זה יותר מדיי!!
לפעמים אני חושב שאולי זה פשוט חסר לי, שבגלל שאין לי מישהי, מישהי שתהיה פה איתי,
שתאהב אותי, ושאני יאהב אותה, אז בגלל זה זה מעצבן אותי לראות אותם ככה דביקים ואוהבים,
אבל לא,
אין סיכוי,
אני לא אחד של התחייבות,
אני אחד של כיף, של לנצל את החיים,
לא מישהו שבוחר אחת,
אני סתם אהבל לפעמים,
חחחחח אהבה, הצחקתי את עצמי
מרוב שהם לידי כל הזמן, הם מכניסים לי שטויות לראש

נקודת מבט של רוז:
שוב פלאשבק עומד להגיע, אני כבר מכירה את הכאב הזה,
אני מחזיקה בראשי, מנסה איכשהו להעלים את הכאב הנוראי הזה

-יצאתי מהבית של לור, הלכתי לכיוון הבית,
עברתי בדרך בפארק, יש שם פינה יפה אחת, שאני אוהבת ללכת בה, פינה מבודדת, בקצה הפארק,
יש בה גזע עץ שנפל באחת הסערות החזקות שהיו לפני כמה שנים, שאף אחד לא פינה,
התקרבתי למקום, מתקרבת לסווח השיחים שמסתיר את המקום שלי,
המקום שהוא רק שלי, שאף אחד לא יודע עליו,
הזזתי את השיחים מעט, כדי שאני יוכל לעבור,
מישהו ישב שם,
על הגזע שלי, במקום שלי,
אני מתקרבת אליו באיטיות,
הוא מפנה אלי את מבטו
"ידעתי שאני ימצא אותך פה" האיש אומר-

קמתי במהירות מהחול, קייל הסתכל עלי בשאלה, הלכתי לכיוון האיש שהיה לי מוכר,
לראות את פניו
הוא היה אותו אחד מהפלאשבק
"מי אתה?" אני שואלת, קצת מפוחדת, קצת בטוחה,
"ככה את מתחילה עם בנים?" הוא שואל, על פניו אני רואה שהוא חושב איך להתחמק ממני,
"מי אתה?" שאלתי שוב, ביותר תקיפות

מוריה- בגלל שאת כל כך אוהבת את רוי, שאלה לי אלייך: רוצה אני יוסיף אותך בתור מישהי שרוי יתאהב בה?
אם כן, אז תגידי לי תיאור ואופי וזה…