להזכר? פרק 14 :)

"אל תחפור" אני אומרת
"אז מה לעשות?" הוא אומר, מנסה להתחכם
"פשוט תנשק אותי" אני אומרת ומרסקת את שפתי על שפתיו

נקודת מבט של קייל:
"תגיד…" היא אומרת, קוטעת את השקט, שניינו שוכבים, זה לצד זה על החול הצהוב זהוב
"מה?" אני שואל
"אף אחד לא אומר לי מה קרה לי, למה?" היא שואלת, לוקח לי זמן להתפקס, כשאני קולט את מה שהיא שאלה, אני מהסס, חושב בשתיקה, חושב אם להגיד לה, וגם פוחד להזכיר לעצמי את התקופה הקשה הזאת שהיתה לי,
"כי אנחנו לא יודעים" אני אומר, והיא מביטה בי בהשתוממות
"מה זאת אומרת" היא אומרת, מבולבלת
"אני ראיתי אותך… את… את היית מעולפת, לא יותר מזה, הראש שלך דיממם" אני אומר, נזכר בתמונה המזוויעה שלה, איך היא הייתה שרועה על המדרכה, וראשה מדמם, פחדתי, כל כך פחדתי, פחדתי שקרה לה משהו, רציתי לשאול אותה מה קרה לה שהיא הייתה ככה, אבל כשהיא קמה, לא היה לי עם מי לדבר, היא לא זכרה כלום, גם אותי,
"איפה זה היה?" היא שואלת, המומה
"בכניסה לבית שלך, ישר התקשרתי לאמבולנס" אני אומר, ודמעות נקוות בעייני,
"אבל אף אחד לא יודע מה קרה לי?" היא שואלת, ונשימותיה מתקצרות,
"לא" אני אומר, הלוואי והייתי יודע, הלוואי והייתי איתה שם, לוודא שלא קורה לה כלום

נקודת מבט של רוז:
"תגיד, מי זה?" אני שואלת
"לא מישהו שאני מכיר, למה?" הוא שואל
"סתם, הוא נראה לי מוכר מאיפשהו" אני אומרת, מנסה להזכר לשווא,
וכשאני לא נזכרת, אני מושכת בכתפי,
אני מתמוטטת, נופלת על החול הצהוב, הכאב המוכר תוקף אותי, כאב בלתי נסבל

-אני מקבלת הודעה, זה מקייל, חיוך נפרס על פני
"קייל?" לור שואלת בחייוך [לור זאת החברה הכי טובה שלי]
"נו ברור" אני אומרת וחיוך גדול נפרס על פני
"מה הוא אומר?" היא שואלת
"שהוא מתגעגע אלי, ואם הוא יכול לבוא אלי" אני אומרת, מקריאה לה את האסמס
"לא, מה פתאום, לכי!!" היא אומרת, ומשכנעת אותי לבסוף,
"טוב, אז תודה תודה תודה, ואני מצטערת על הנטישה" אני אומרת, נותנת לה נשיקה על הלחי ויוצאת,
שולחת תוך כדי לקייל שיפגוש אותי בתשע וחצי, עוד חצי שעה, בבית, בכל זאת אני צריכה להתארגן, ולהתייפייף לכבודו-

הפלאשבק מסתיים, זה נראה לי מוזר, תמיד הפלאשבקים שיש לי זה קשור לאנשים שסביבי, לסיטואציה, אבל עכשו? עכשו זה לא היה קשור לכלום