להזכר? פרק 13 :)

"גם אני אוהבת אותך" היא אומרת, וגורמת לליבי לפרפר, היא מתקרבת אלי, מצמצמת את המרחק הקטן שהפריד ביניינו, ונושקת לי ברכות, שהופכת לאגרסיבית יותר, ותשוקתית יותר,
"אתה החיים שלי" היא עוצרת לשנייה, ואומרת בהתנשפות, ואני מהנהן ומרסק את שפתי על שפתיה

הוא כל כך נסיךך, למרות שאני לא זוכרת אותו מלפני מה שקרה לי, עדיין בכל פעם ששפתי מנשקות את שפתיו, זה מרגיש כל כך אמיתי, כל כך מוכר, כאילו כבר נישקתי אותו לא מעט בעבר, כל פעם אני מרגישה כאילו דה ג'ה וו, כל פעם אני בטוחה שאני עומדת להזכר במשהו, אבל זה חומק מזכרוני,
שכבנו על החול הרך והחמים, והבטנו אחד על השני ועל הים לסירוגין, כאילו לא מצליחים להחליט מה יותר יפה, מה יותר מיוחד, קולות הפכפוך של המים, ניפוץ הגלים על החוף, הכחול העמוק של הים, וקצף הגלים, מול קייל, מול שריריו המושכים, מול עינייו הנוגות, שנוצצות מאושר, מול שפתיו המחייכות, מול היופי שלו, הגבריות,
רק מלהביט בו שורה עלי ביטחון, שלווה, אושר,
הוא קולט שאני מביטה בו בחיוך, בוחנת אותו בעיניי
"מה את מחייכת?" הוא שואל, מרים גבה,
"סתם, אני אוהבת את מה שאני רואה" אני אומרת ונושכת את שפתי, והוא מסמיק קלות ומחייך אלי, הוא מסתכל עלי, במשך כמה דקות שלמות, ושותק, חיוך פרוס על פניו,
"ומה אתה מחייך?"
"סתם, אני לא מעכל את זה שהיופי הזה שלי" הוא אומר בחיוך
"אני לא שלך" אני אומרת, הוא מרים את הגבה שוב, אני נושכת את שפתי, שונאת שהוא עושה את זה, זה כל כך, אמממ כל כך מגרה אותי,
הוא צוחק, ואני
"אני כזה אוהב שאת עושה את זה" הוא אומר וממשיך לצחוק
"אני שונאת אותך" אני אומרת
"את לא" הוא אומר, ממשיך לחייך
"איך אתה יודע?" אני שואלת
"כי אי אפשר לשנוא אותי" הוא אומר
"עובדה" אני אומרת בהתחכמות
"את חולה לי על הצורה" הוא אומר, מעצבן אותי קצת, למה מה הוא עף?!
"אתה חולה על הצורה של עצמך" אני אומרת
"לא נכון" הוא אומר
"כן נכון" אני אומרת, קצת לעצבן אותו
"אני חולה על הצורה שלך, לא של עצמי" הוא אומר, ומנשק אותי, לא נותן לי להתרחק מאחיזתו,
"טוב נו… אני גם חולה על הצורה שלך" אני אומרת
"אמרתי לך" הוא אומר, וואי, הבנאדם באמת יכול להציקק!!!
"אל תחפור" אני אומרת
"אז מה לעשות?" הוא אומר, מנסה להתחכם
"פשוט תנשק אותי" אני אומרת ומרסקת את שפתי על שפתיו