להגשים חלום – פרק 1

״תתקשרי כל שניה שאת יכולה״ אמרה אמא
״אמא המונית מחכה לי״ אמרתי לאמא
״ביי ילדה שלי״ אמרה אמא וחיבקה אותי.
״אמא״ אמרתי כשהיא לא שיחררה אותי.
״אוהבת אותך ילדה שלי״ אמרה
״גם אני אותך״ אמרתי והיא סוף סוף שחררה אותי.
״ביי״ אמרתי ויצאתי מהבית למונית.
״תהני״ אמרה אור, אחותי הקטנה
״תודה יפה שלי״ אמרתי וחיבקתי אותה
״המזוודות על המונית, תתקשרי לאמא כשאת מגיעה״ אמר אבא
״תודה אבא, ביי״ אמרתי ונכנסתי למונית, התיישבתי מאחורה, חיברתי את האוזניות לאיפון ושמעתי שירים.

״למה את נוסעת לבד?״ שאל הנהג, אחרי שלוש שעות של נסיעה.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי
״בדרך כלל כשאני לוקח מישהו לאילת הוא לא נוסע לבד״ אמר הנהג
״עם מי נוסע?״ שאלתי
״בן/בת זוג, משפחה, חברים״ אמר הנהג
״אני לא נוסעת לחופש, אני נוסעת להגשים חלום״ אמרתי
״מה החלום?״ שאל הנהג ״את לא חייבת לספר״ הוסיף.
״לנהל בית מלון, חלום מגיל קטן״ אמרתי לאחר שניות ארוכות של שקט.
״בהצלחה״ אמר
״תודה״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן.

״הגענו״ אמר הנהג
״כמה זה?״ שאלתי ופתחתי את הארנק
״ההורים כבר שילמו לי״ הוא אמר
״אה״ אמרתי והכנסתי את הארנק בחזרה לתיק ויצאתי מהמונית,
הנהג הוציא לי את המזוודות מהמונית.
״תודה רבה״ אמרתי בחיוך
״בהצלחה״ אמר ונכנס למונית ונסע משם.
לקחתי את שתי המזוודות והתיק גב והתקדמתי ללובי של המלון, המלון היה יפה וענק בגודלו, ספות מעוצבות, המנורות הגדולות והיפות והבר עם השתיה, הכל היה כל כך יפה ומושקע.
״שלום״ אמרה אישה שעמדה בדלפק
״שלום, אני מחפשת את נטלי״ אמרתי
״במעליות, הקומה של המשרדים, דלת שניה מימין״ אמרה
״תודה״ אמרתי והקדמתי למעלית, הגעתי למעלית ונכנסתי לתוכה ולחצתי על הקומה של משרדים, יצאתי מהמעלית והתקדמתי לדלת השניה מימין, דפקתי בדלת ״כן״ שמעתי מהצד השני של הדלת.
״היי״ אמרתי כשפתחתי את הדלת וראיתי אישה בסביבות גיל ה40, חמודה וחייכנית.
״בואי תכנסי, את יכולה להשאיר את המזוודות בחוץ״ אמרה נטלי, השארתי את המזוודות שלי בחוץ, סגרתי את הדלת והתיישבתי מולה.
״היי, קוראים לי נטלי״ אמרה נטלי
״היי״ אמרתי וחייכתי
״זה לא רעיון עבודה כי לעבודה כבר התקבלת, השיחה הזאת נועדה כדי שאני ואת נכיר אחת את השניה יותר טוב״ אמרה נטלי.
״אוקיי״ אמרתי
״אני יתחיל, קוראים לי נטלי בן חיים, אני אחרית משמרת ובדרך כלל אני כל היום על הרגלים, אני גרה באילת ואני מאוד אוהבת את העבודה שלי״ אמרה נטלי
״אני ליאור פרץ, אני מהרצליה ועכשיו עוברת לאילת״ אמרתי
״ליאור למה את רוצה לעבוד דווקא פה? את רואה את המקום הזה כהמקצוע שלך גם בעתיד או שזה זמני?״ שאלה נטלי
״אני רוצה לעבוד פה כי לא מתאים לי עבודה במשרד אני צריכה לזוז ולבדוק שבכל בשליטה, זה האופי שלי וכמו שאני רואה את זה עכשיו זה ממש לא זמני״ אמרתי בחיוך
״אני שמחה לשמוע״ אמרה נטלי בחיוך ״יש לך דירה?״ שאלה נטלי
״לא ממש״ עניתי
״אז איפה חשבת לגור?״ שאלה נטלי בחיוך
״ברעיון עבודה אמרו לי שמלון דואג לזה״ אמרתי
״כן״ אמרה נטלי ״בואי אני יראה לך את הבית החדש שלך״ אמרה נטלי בחיוך וקמה מהכיסא.

״הבתים של העובדים שלו זה לזוגות וזה מחולק לבנים בנות, הבת האחרונה שהגיע הגיע אתמול וגם היא חדשה ויום העבודה הראשון שלה מתחיל מחר ביחד איתה היום תתארגנו ותנוחו לקראת יום העבודה הראשון שלכן״ אמרה נטלי כשאנחנו הולכות לעבר הבית החדש שלי.
״הגענו״ אמרה נטלי ודפקה על הדלת.
״שניה״ שמעתי קול מוכר מבעד לדלת ואז הדלת נפתחה וראיתי את עדי.