לדעת מבפנים – פרק 1

היום התחיל כרגיל…שתינו הולכות לאוניברסיטה.
״אז מי את חושבת שתיהיה הקורבן הבא של פרופסור אדמס?״ שאלתי.
״אני בטוחה שזאת תיהיה או ג׳ו או הייזל…״ אמרה סול ״שמאתי מאליזבת שהייזל עיצבה אותו בטירןף! היא התווכחה איתו על תורת היחסות של איינשטיין או משהו כזה…״ היא אמרה
״אני שמאתי שג׳ו שפחה עליו מים רותחים בגלל שהו נתן לה במבחן 27…״ אמרתי.
״התחרות צמודה ״ צחקנו.
״שיט! עכשיו שמונה!״ אמרה סול בלחץ.
רצנו מהר לדלת הראשונה ואז לחדר הקפה ומשם לחדרו של פרופסור אדמס.
כיתתו של פרופסור אדמס הייתה צבועה בלבן, לא היו חלונות או רהיטים מלבד כיסא ושולחן לכל תלמיד, לוח, וכיסא לאדמס.
לפי דעתי החדר הזה נוצר בשביל ליעש כל אדם המגיע לחדר…
סול נשענה על הדלת בשביל לשמוע אם אדמס הגיע.
שמעתי צרחה שלא ניתן לתאר: ״שלום תלמידים! היום נלמד על פוליטיקה!״ הוא אמר ואחר כך צחק בקול מרושע, מה שהיה יכול להיות מצחיק אלא אם זה היה פרופסור אדמס.
״סול תבעטי בי!״ אמרתי לה בקול החלטי.
היא לא הגיבה ורק הסתכלה עלי במבט מזועזע,
״סול…אין לנו ברירה! צריך לפעול לפי נוהל 47!״
בשביל לאחר לשיעור צריך תירוץ טוב..אז אני וסול המצאנו כמו ׳׳תקנון למאחרים׳׳ נוהל 47 זה אומר שמי שחתום על בתקנון חייב לפגוע (כמובן עם זה מקובל על הצד הנפגע) בשביל תירוץ מספיק אמין…
״טוב…בסדר!״ היא אמרה בצער.
נשמתי ולפני שהספקתי לנשוף הרגשתי כאילו הברך שלי מתפוצצת!
״אוף..״ אמרתי בעיינים דומאות.
״איון אני כל כך מצטערת..״ אמרה סול
״טוב..נכנסים?״ שאלתי לפני שתצליח להתנצל שוב.
״כן..יאללה״ היא אמרה ותוך כדי פתחה את הדלת ותמכה בי.
״אובכן אתה צודק מר בונס אבל אני חושב ש…״ לפני שגמר את משפטו הסייב את מבטו אל שתיינו. לשנייה אחת הוא נראה מופתע,
אך כאבור רגע הוא חזר להיות ה״מבוגר האחראי״

המשך יבוא…