לגעת

תקופה ארוכה לא אהבתי מגע. לא חיבוק , לא ליטוף , לא לשים ראש ואפילו לא מסאץ'. הנחתי שזה עוד שוני שלי עוד משהו שמבדיל ביני לביד אחרים. עוד משהו מבין רבים. מכירים את זה שבידיוק נופל האסימון? אז בידיוק היום זה קרה.
כשהבנתי שבעצם זה עוד חסך שלא היה. הרי לא היה שם בכלל קשרים חברתיים כל ימי חיי הצעירים אז איך ארגיש בנוח כשבן אדם כחר נכנס למרחב שלי. המרחב שלי המקום המוגן שלי ששנים על גבי שנים שמרתי לעצמי גוננתי בחומות פנימיות וכנראה גם בחיצוניות ולא נתתי לאף אחד לגעת תרתי משמע.
אם עכשיו הבנתי את זה אז זה אומר שמתחיל תהליך ריפוי? ואם בתקופה האחרונה חל שינוי מה זה אומר? ומה יקרה אם יהיה מישהו שאני ארצה שיפרוץ את החומות תרתי משמע? מה יקרה אז? האם אני יאפשר לו? ואם כן האם אצליח להינות? אולי הוא יברח לפני שאספיק להסביר? והאם יהיו לי הכוחות להסביר לבן אדם הכל כך זר הזה?
אז אולי באמת כדי שלא – אולי כדי שכן?
אני לא יודעת אבל מה שבטוח אם הוא יקבל אותי ככה הוא צריך להיות מיוחד.