לב של רוך

הדמעות החלו לזלוג אחת אחת מין העיינים יושב בבית בבית שלה מרגיש כאילו היא פה אבל היא לא עובר אני חדר חדר להיזכר בימים עברו אני והיא היא ואני להיסתכל לחדר ילדים ולראות אותה ואותי
והדמעות ממשיכות לזלוג … היא הייתה בהריון והיא פשוט הלכה נפרדנו כמו שתי אנשים באמצע העולם זה עצוב .. היא עדיין לא סיימה את המשימה שלה אני יודע שהיא תגיע למקום טוב יותר היא נשמה ..
משכתי את עצמי אל החדר שלי ושלה . הריח שלה עדיין שם הבושם שלה התמונות שלה כאילו מסתכלות בי
נשענתי על הקיר בוכה ובוכה ניזכר בזיכרונות נעימים ורעים מבין איך האישה הזאת שינתה את חיי ומבין איך הם ישתנו בלעדיה נהייתי אדום ועולה לי החיוך אני ניזכר שהיא ניסתה לבשל חביתה והיא נשרפה לה והיא התחילה לצחוק אהבתי את הצחוק שלה .. ואז ניזכרתי שוב ניזכרתי בחדר הלידה הצעקות האחיות הרופא ניזכרתי בה … בעוד היא אומרת לי שיהיה בסדר היא תמיד עודדה אותי היא תמיד הייתה פה מי יעשה את זה במקומה את המלאך שלי את מבינה הצלת את חיי ועל זה אני מוקיר לך תודה , תודה סופי תודה . .
הדמעות זרמו ללא הפסקה דמעה ועוד דמעה
והחלתי לצעוק שוב ושוב " סופי אני אוהב אותך "

~המשך ? ~