לב של אביר 7

סורין הביט בה,כל ערב..צופה בשמיים.כשהאהוב שלה לוקח אותה פנימה..הם התווכחו בניהם.כשאז,היא שוב יצאה אל החלון.והוא פשוט לא יכול היה לזוז משם.אריאנה,נראתה מעט שונה,אך..הוא זיהה אותה.למרות,שלמראית עיין היא נראתה שוב מאושרת,לא כך היה באמת. ערב אחד,היא הלכה אל האסם..נוגעת בקירות,נזכרת..בסיפור האהבה שלה,עם סורין.
"מלכתי?"נשמע קולו..
"הנסיך ריצ'רד..?מה מעשייך כאן?" שאלה אותו.
"אני..סתם..מתבודד.."סיפר לה.הוא ישב שם לבדו.
"אתה עצוב.מה קרה?"שאלה אותו.
"מה זה עיניינך?"הוא שאל..כשהיא מתקרבת אליו,כשבתוכו,הוא פשוט נקרע לגזרים.הוא עורג למגעה..לקרבתה.הוא לא רצה להתקרב.בכל פעם שהיא ניסתה להתקרב..הוא התרחק.
אך,הוא נמנע מלהתקרב..דבר מה עוצר בעדו.כאילו,פוחד להפגע..במשך ערב שלם,ישבו באסם,מדברים על כל נושא אחר מלבד,אהבה.זה הכאיב לשניהם באותה מידה.החיוך שלה,גרם גם לו לחייך..
,מנסה להתיידד עימו.למצוא חן בעיניו,כי משהו בו מצא חן בעינייה..היא לא ידעה מיהו. עדיין,לא חשפה בפניו כייצד היא הרגישה כשאותו בחור,נעלם ולא שב.הוא,ידע כי יגיע הרגע שיצטרך להתאמת עם האמת.לב האבן שלו, החל לכאוב פתאום.כשהוא מתענה בכאבים עזים.הוא כן,ידע שזו אכן,היא.מתייחס אליה באדיבות,כידיד נאמן.וזו,מספרת לו את סודותייה הכמוסים ביותר.הוא יודע שזו היא,אך היא לא יודעת שזה הוא.זמן מה,חלף מאז אותו משתה חגיגי.ריצ'רד{סורין},שמר על פרופיל נמוך..מיודד עם המלכה הצעירה,העתידה להנשא לתומס.
הוא לא הראה לה,מיהו,שומר על זהותו סודית.הם ישבו בחצר המלכותית..על ספסל האבן.
"יש לך חיוך מדהים.."הוא אמר,נוגע בפנייה..כשזו מחייכת,גורמת לליבו לפעום מהר כל כך,
"תודה,"אמרה כשהוא..נוגע בפנייה ברכות..מביט בה.כן, כל מבט,כל מגע..מכאיב.
"באמת..כל כך חשוך בחוץ,ואת..מאירה את עיניי."אמר
"זה מתוק מיצדך לומר." היא אמרה.
"מוזר..היה נדמה לי שאני מכירה אותך,ריצ'ארד.."אמרה,קוראת לו בשמו הבדוי.
כשמאוחר בלילה…בחדר האורחים,הארמון הנסיכה..שכב במיטתו..כשהוא חושב עלייה.
הבין,שמתישהו,יצטרך..לספר לה את האמת.ולחשוף את עצמו.
גם אם זה יכאב.לשניהם.האמת עדיפה על לחיות בשקר.