לב שלם-פרק 1

שכבתי על מיטתי מביטה על הקיר בכאב.הדמעות טישטשו את עיניי והקפיאו את גופי.הבאתי לדם מהשפתיים שלי לזרום לתוך פי בתקווה שבדמי יש רעל,רעל שיהרוג אותי בדרך הקלה והלא הכואבת.אני תקועה בתוך הבועה שלי,לא יכולה לפוצץ אותה ולא יכולה לפתוח אותה,אני תקועה חסרת אוויר. היה טיקטוק בדלת אבל לא עניתי,רציתי להיות לבד,רציתי לשקוע בדיכאון עד שאני לא אוכל להתמודד.הדלת נפתחה בסערה וגרמה למשב רוח קריר להכנס לחדרי.
"אוי אלוהים הגר." שמעתי את קולה של רומי ובלעתי את רוקי,החברה הכי טובה שלי שכל חיי דאגתי לה יותר ממה שדאגתי לעצמי שכחה ממני במשך כמה חודשים ולא ניסתה ליצור קשר.היא נעלמה כאילו בלעה אותה אדמה,היא לא היתה בימים שנשברתי והיא לא היתה בשבילי,היא שכחה מקיומי אפילו שהיא יודעת את הקשיים שלי. "איפה היית?" שאלתי בשקט מנסה להתגבר על הדמעות, "אני..אני," היא ניסתה להגיד אבל עצרתי אותה,היא יודעת כמה אני שונאת שמשקרים לי. "אם באת לפה כדי לשקר כדי שתלכי." אמרתי בקול חלוש והבטתי בעינייה,ראיתי את הניצוץ התרגשות בעינייה והבנתי שהחיים שלה השתפרו ושלי נשארו אותו דבר.חסרי חשיבות.
נאנחתי בכאב ובעצב וסימנתי לה להתחיל לדבר. היא התיישבה לידי בשמחה, "הכרתי מישהו מושלם,הוא חתיך ונחמד.אני פשוט מאוהבת!" היא צעקה בהתרגשות וגרמה לראשי לכאוב.חייכתי אליה חיוך מזויף,מצחיק לחשוב ששכחתי איך מחייכים חיוך אמיתי. "אוי נו,את החיוכים האלה תחלקי לאחרים." היא אמרה בקול של ילדה קטנה ושילבה את ידיה על חזיה,
"אני..אני שמחה בשבילך," שיקרתי לה,לא הבנתי למה לי להיתו מאושרת.כל החיים שלה הם דבש ושלי הם זבל אחד גדול. "מה שתגידי," רומי אמרה ושיחקה עם אצבעותיה "אוף אני אוהבת אותו.למה שירצה מישהי כמוני?" היא הביטה בי בעצב מבקשת נחמה.
"את מושלמת,כולם היו רוצים מישהי כמוך." מילמלתי בעצבים והבטתי בעינייה הכחולות,כל מי שהיה מסתכל בהן היה שוקע בתוכם כאילו זה ים.מי לא ירצה אותה? מי לא ירצה רזה עם גוף חטוב?. "את באמת חושבת ככה?" היא שאלה בחיוך,הנהנתי ועצמתי את עיניי. "דרך אגב את באה איתי לפגישה איתו." היא אמרה והרגשתי איך אני מתעצבנת שוב פעם,שנאתי שהיא קובעת פגישות בלי לשאול אותי קודם. "לא חשבת על לשאול אותי לפני?" שאלתי בעצבים
"יהיה כיף,אז תזרמי ותסתמי." היא אמרה בחיוך
"מה שתגידי." מילמלתי ונסיתי לרמוז לה שתלך ותתן לי מנוחה,
"אז בתשע תהיי מוכנה,ביוש." היא אמרה והלכה מחדרי,סוף סוף משאירה אותי לבד. קמתי בשמונה וחצי וגררתי את עצמי ממיטתי.כאב הגוף וכאבה לי הנשמה,למה זה מגיע לי?. לבשתי טייץ שחור וחולצת טירקו שחורה רגילה.עשיתי קוקו מרושל ונעלתי נעלי בובה שחורות. ירדתי למטה בצעבים והבטתי בהם,בשני ההורים המאמצים והנוראים שלי. "לאן את הולכת?" הוא שאל בעצבים וקם לעברי,מפיל אותי לאחור מבהלה. "לא עניינך." אמרתי בעצבים קמתי במהרה והלכתי מהבית בחששה. "הגר!" שמעתי צעקה וסובבתי את ראשי,רומי עמדה שם נשענת על בחור ועינייה הכחולות נצצו.הבנתי שזה על מי שהיא דיברה. חייכתי חיוך מזוייף והנהנתי לשלום. "זה עומר." רומי אמרה בהתרגשות ונישקה את עומר בלחי,הוא היה גבוה,גופו היה חטוב ושחום,מבנה פניו גברי,שיער שחור בתספורת מארינס,עיניים ירוקות מהפנטות וזיפים קטנים שנתנו לו מראה סקסי. "זאת הגר." רומי אמרה בעצבים כששמה לב שאני בוחנת אותו.
הוא חייך אלי ושיניים לבנות וישרות נחשפו מול עיניי. "נעים מאוד הגר." אמר
"נעים מאוד עומר." מילמלתי במבוכה והשפלתי את מבטי,לא מבינה למה לבי דופק חזק..