לב-פרק 11

קייל נפטר בבית החולים הצבאי,לאחר שבוע בו נלחם על חייו ולא ויתר.
לא הוא לא ויתר.היה זה הלב שלו,שויתר במאבק.הוא היה חלש מידיי.
רגעים לאחר מותו,שיבה אשלי ליד מיטתו,מביטה בו כאשר כבר היה מנותק מכל המכשירים.
מזילה דמעות,ומביטה בו.
"אתה כל כך יפה…"היא אמרה,מעבירה ידה,על פניו,שהיו קרים.
כל מה שנותר לה ממנו היה יומן הלחימה שלו,אותו הביא לו חברו הטוב.וזיכרונות.
פלאשבקים ,מהעבר הרחוק,והקרוב.
זמן הלידה התקרב ובא.אשלי נעצבה לליבה כי בנה,לא יזכה להכיר את אביו לעולם וההפך.
גם באותם רגעים שקייל שכב על הארץ פצוע ולא היה מסוגל לזוז,הוא חשב עליה.
בנשימה מאומצת,מגואלת בדם כל רגע,עם כל פעימת לב נחלשת.כשהכל מסביב בוער ואנשים זועקים.
מלחמה.גם אז,הדבר היחיד שהיה לו בלב,הוא האהבה שלו אליה שרק הלכה והתחזקה מרגע לרגע,גם כששכב ואיבד דם רב במהירות.
בבוקר שלאחר מיכן,נערך טקס הלוויה צבאי בבית הקברות הצבאי.
מפקדו של קייל העניק לו עיטורי שבח והוא הועלה לדרגת רב סרן.
הוא היה בן 26 במותו.
כשאיתו נקברו עוד שניים מחבריו,שנהרגו בפיצוץ יום לפני מותו.
אשלי הביטה בארון הקבורה,כאשר לידו נצבה תמונה גדולה שלו במדים.
הוא היה יפה תואר.
חברו,הספיד אותו.תוך כדי כך,שהוא מציין את מעשי הגבורה שלו בפני כל הנוכחים.
"קייל דאנר מת כגיבור.וכך אזכור אותו."אמר,מוחה דמעות מעיניו.