לב מקרח? <3 פרק 5

נכנסתי למועדון, משאירה אותו עומד שם, המום..
ניגשתי לבר וביקשתי מהברמן שיביא לי לשתות, שניה לא עברה עד שבידי היה משקה , וכמובן אחרי המשקה לא איחר להגיע בחור אקראי שניסה להתחיל איתי, לא היה לי עצבים אליו אז נפנפתי אותו תוך שניה..
החלטתי שאין מצב שאביאל הולך להרוס לי את הערב, ואני הולכת להנות עד כמה שאפשר אז חברתי לרחבת הריקודים, התחלתי להשתגע ואז הרגשתי יד שתופסת אותי ומושכת אותי מחוץ לרחבה.
בהתחלה לא ראיתי מי זה אבל רק ידעתי שאני עצבנית, מי מפריע לרקוד???
עצרנו באיזה פינה רגועה ליד השירותים ואז הסתכלתי על "החוטף" שלי
זה היה אביאל.. נו באמת, "לא נמאס לך להרוס לי את הערב כל פעם מחדש?!" שאלתי בצעקה, "לין.. לינוששש, לין לין… לנלנלנה…" הוא התחיל לגמגם בחיוך מפגר
"מה עובר עלייך ימפגר?" "אני.. אני אני לא צריכה שידאגו לי" אמר בטון מפגר בנסיון לחקות אותי "אדיוט כמה שתית??" שאלתי אותו בתוקפנות
"כוס? שתיים? שלוש? ארבע? חמש?.." הוא היה ממשיך עד100 אם לא הייתי עוצרת אותו "טוב אביאל אני לא אחותך ולא אמא שלך, אם אתה שותה תדאג לעצמך אחר כך.. להתראות.." אמרתי בקול קריר והתרחקתי משם.. הספקתי לעשות חמישה צעדים ושוב יד גדולה תפסה בי "אמרתי להתראות…" באתי להמשיך לצעוק אבל תוך כדי שהסתובבתי קלטתי שזה לא אביאל "מה.. מה אתה עושה פה?" גמגמתי את המשפט הכי ברור שיכלתי בזמן שבהיתי בעיניים היפות של עומרי, רגע מה ? שום עיניים יפות!
"את יודעת חוץ מזה שאני המאמן שלך אני בן אדם רגיל לחלוטין, מותר לי לבלות" אמר בסוג של קריצה, "הא אממ ברור" אמרתי בחיוך קטן ואז קלטתי שאני מתנהגת כמו מפגרת "טוב אני חושבת שאני אחזור הביתה" אמרתי בנסיון להתחמק ממנו
"מה כבר? רק נפגשנו.." "עומרי אני לא חושבת ששמעון ישמח לשמוע שהמאמן שלי נפגש איתי במועדונים אז לטובתך בוא לא נסבך את העניינים?" אמרתי בחיוך מתנשא והלכתי משם.
יצאתי מהמועדון וקלטתי שאין לי איך לחזור, אין לי מושג איך לקרוא למכוניות האלו שלוקחות אותנו כל הזמן ואת הבנים אני לא אראה בקרוב.. התקשרתי לרון,
חיכיתי כמה צלצולים והועברתי לתא הקולי.. נו באמת רון! 'אני אהיה לידך כל הערב' כן בטח..
צפירה של מכונית העירה אותי ממחשבותי וקלטתי שהיא עצרה לידי, החלון נפתח
"צריכה טרמפ?" מישהו שאין לי ממש מושג מי הוא שאל בחיוך כובש
מתוך חוסר ברירה הסכמתי והנהנתי לחיוב
"כנסי" אמר באותו חיוך כובש, וואי הוא נראה ממש טוב
נכנסתי למכונית והוא שאל איפה אני גרה, אמרתי לו את הכתובת והוא פתח את עיניו בהפתעה "משהו לא בסדר?" חייכתי לא מבינה..
"מה? אממ אה לא הכל בסדר.." אמר והוא היה נראה מוטרד
הנסיעה עברה בשקט וכשהגענו הוא פתאום שבר את השתיקה ולפני שיצאתי הוא שאל מהר "רגע.. לא אמרת לי איך קוראים לך"
"לין, ולך?"
"לירון" הוא אמר ושוב פעם החיוך הזה.. אוחח אני לא יכולה
"טוב תודה על הטרמפ, לילה טוב" אמרתי בחיוך
"בכיף נסיכה.. נתראה אה?" שאל וקרץ
צחקתי ויצאתי מהאוטו כשחיוך דפוק מרוח לי על הפנים
נכנסתי ל"בית" אני צריכה להתרגל לזה עדיין
ולפני שעליתי למעלה לינדה יצאה מחדרה ואמרה ששמעון מחכה לי במשרד
וואו מה הם עושים ערים ב3 לפנות בוקר ?!
דפקתי בדלת של המשרד "כנסי" שמעתי את שמעון אומר
נכנסתי וראיתי חיוך על הפנים שלו
"אני רואה שהפנמת את הקטע של התיקתוק?"
צחקתי "אל תתרגל, זה רק בגלל שלילה עכשיו" קרצתי ופתאום פיהקתי
"טוב אני רואה שאת עייפה אז ניגש לעניין" אמר ופניו הרצינו בשניה
"קרה משהו?" שאלתי בהיסוס..
"כן, מצאתי מידע על הרוצח של ההורים שלך.. הוא ממשפחת אמסלם"
כל הרגשות התערבבו לי.. מצד אחד שמחתי, כי עכשיו אני אוכל להתנקם, מצד אחר נהייתי עצובה כי נזכרתי ברצח באיזשהו שלב גם סוג של פחד עלה ברגשותיי, אם לא אצליח להרוג אותו?
שמעון קלט שאני מבולבלת ופניו התרככו
"אם את לא רוצה לעשות את זה, את יכולה להפסיק תכף ומיד.. שום דבר לא עוצר אותך" "מה?? לא לא, אני לא מפסיקה" אמרתי נחושה בעצמי
"טוב אז המשימה שלך היא לגלות מי ממשפחת אמסלם רצח את הוריך.. אני לא חושב שאוכל לעזור לך מכאן אבל אם יהיה משהו חדש, אני אודיע לך מיד!" אמר
"טוב תודה רבה שמעון.. " אמרתי ובדיוק כשבאתי לצאת מהמשרד שמעון הוסיף
"דרך אגב , עבודה יפה עשית במועדון.. אהבתי" אמר בחיוך
"מה איך אתה יודע?" שאלתי בהפתעה
"אני יודע הכל.. תתרגלי" אמר וקרץ
חייכתי חיוך טיפשי ועליתי לחדרי, שקעתי בשינה עמוקה.
יותר מידי מקרים עם בנים התרחשו לי מאז שהגעתי לכאן..
אביאל
עומרי
אמסלם (שאני אפילו לא יודעת את שמו הפרטי)
החתיך שהקפיץ אותי הביתה
אני חייבת להירגע, לפי מה שלמדתי מהחיים, אהבה זו חולשה
אסור לי להתאהב! כן אני יודעת שאני נשמעת כמו איזה ערס סטוציונר שמפחד ממחוייבות אבל מה לעשות זאת אני..
המשך יבוא ;)