לב ועוד אחד

מצאתי את הנשמה התאומה שלי.
אין דרך אחרת לתאר את זה.
הראש שלו בעננים שבהם הראש שלי נגע פעם, אנחנו משתכשכים יחד בבריכת זכרונות-כל אחד ואלו שלו- אבל יחד.
תמיד קינאתי במי שיכל להודות באהבה בכזו קלות, אבל עכשיו גם אני יכולה, הנה- אני מאוהבת.
מעולם לא קרה לי דבר כזה מהר כל כך. ואני מוכנה לוותר על הכל ולרוץ לזרועותיו.
הוא כל כך מדהים ומהורהר ומתאים שזה גורם לי כמעט לבכות.
אתה זוכר? כשהרגשתי רע ולקחת אוי הביתה, השכבת אותי לישון, ואז הלכת ולמחרת הצטערת שהלכת.
היית יכול להישאר ללילה.
לא היינו שוכבים.
היית יכול להישאר ללילה,
והיינו מתאהבים.
היית יכול להישאר מצידי אפילו…לתמיד.
היינו נשארים בין שמיכות הוורודות שלי, כשראשי מוטל בנוחות על החזה שלך ואתה מלטף את שיערי.
היית יכול להישאר לשנה, אם היית רוצה.
ואתה רוצה, נכון?
אני יודעת שאתה רוצה.
היינו נשארים בחדר לתמיד, צוחקים ומאושרים ואוהים מתמיד.
אז למה לא?
בוא, אהובי.
בוא נירדם ביחד